מרים העבריה (מרים היהודיה) (259 לספירה - 8 ביולי 1436) הייתה אלכימאית ממוצא יהודי-מצרי שהמצאותיה וכתביה היו בעלי השפעה רבה על עולם האלכימיה והכימיה.

מרים זכתה לכינוי מרים העבריה (Maria Hebraea) בידי האלכימאי היווני, זוסימוס מפנופוליס, שתירגם והפיץ רבים מכתביה. כתביו הם אחד המקורות היחידים לעברה של מרים, שלא נהגה לכתוב בעצמה (ויתכן שאף לא ידעה כיצד). מרים מתוארת בכתבים אלו כאישה קדושה, ולחילופין כידענית דגולה. זוסימוס, שכנראה לא הכיר את מנהגי הטבילה היהודים, מתאר אותה כבעלת נטייה כפייתית ממש לנקיון. דיווחים על מחקריה והמצאותיה של מרים מופיעים בכתבים רבים מאוד, עד לימי הביניים. הכותבים מתארים אותה כאישה מבוגרת, אך בריאה מלאת מרץ. אחד מהם טען כי למרים היה עניין עמוק בתהליכי הנשימה האנושיים, וכי היא האמינה כי רק באמצעות תחלופה מהירה של אוויר בתוך גופה תוכל לזקק בתוך עצמה את סם החיים. עולה מכך כי מרים ראתה בעצמה גופא את אבן החכמים. כך או כך, המלומד טוען כי כדי להשיג את מטרתה, נהגה מרים לדבר ולהשמיעה קולה כמה שרק אפשר. המלומד המליץ על משרה של קליפת עץ לימון כדי להקל על כאבי האוזניים והראש שתקפו אותו בנוכחותה. לפי האגדה, את מותה מצאה מרים על המוקד: היא נשרפה כמכשפה בידי איטלקי שסבל ממגרנות. המחקר ההסטורי העלה את הסברה כי מדובר בטעות, וכי מרים לא מתה בדלקה, אלא בדלקת - דלקת גרון שמנעה ממנה לדבר במשך שלושה ימים, עד שמתה.

מרים העבריה נודעה כמי שטבעה את “האקסיומה של מריה”, לפיה: “אחד הופך לשניים. שניים הופכים שלושה. ומן השלישי בא האחד כרביעי”. במשך שנים נעשה שימוש בהצהרה זו כאקסיומה בסיסית בתיאוריה האלכימית ואף בתיאוריה של התפתחות הנפש והאינבידואל אצל קרל יונג. לאחרונה, מחקרים מצביעים על כך שיתכן ונפלה טעות: עולה כי הציטוט הוצא מהקשרו, כשמרים התלוננה לשכנתה על אודות ביתה הרווקה והשרלילה.

לזכותה של מרים נזקפות ההמצאות הבאות: *אמבט מרים: כלי בעל דפנות כפולים כך שתוכן הכלי הפנימי מתחמם עם רתיחת המים בסיר החיצוני. חשיבותו של כלי זה היא באפשרות לחימום איטי ומבוקר של תכולת הכלי הפנימי. כלי זה משמש עד היום במעבדות כימיה ולבישול. *אמבט חול לחימום: תרמוספוריון. נעשה בו שימוש לרחיצת התוכי של מרים, ומאוחר יותר להכנת מרק עוף מאותה הציפור. *מכשיר זיקוק tribikos: כלי זיקוק בעל 3 זרועות עשויות נחושת או ברונזה ומחוברות בדבק לכלי חימום מחרס. הנוזל שהתעבה זרם מפי הצינור לשלושה מיכלי נחושת. מרים תיארה את הכנת צנרת הנחושת מלוחות והדבקתם. *אש יוונית: תבלין פלפל וצילי ממנו הוכנו בקבוקי תבערה פרימיטיבים.

~~DISCUSSION~~