זהו הפרלוד של משחק הזרעים, לפי הסדר שבו התמונות שוחקו. הטקסט אמור להיות קריא גם למי שלא מכיר את הרקע ואת הדמויות, אבל מי שרוצה יכול להציץ ברקע בדף הראשי ובאוראקל שנתן לנו את ההשראה.

בעידן מרושע, אחרי שהאדם כבש את החלל, ואיבד אותו, וכבש אותו שוב, בעיר אסקלון שעל כוכב־הלכת עדן, הגילדה הפסיונית עורכת מסיבה לכבודו של זאקלאק-דה-אוסטרא, ההרפתקאן הנועז שמצא עבורם את מטה הירח האגדי, שבעזרתו – לפי האגדה – הנוטרים עשו טרהפורמינג לעדן. בירכתי החדר, בינות למטעמים ולאורחים הקצת פחות חשובים, עומד נארדין, בחור צעיר ומוארך בעל עיניים חדות, ובוחן בעניין את המטה המוצג במרכז החדר על כרית ארגמנית; כשלפתע ניגש אליו חתן השמחה – כולו עטוי צחורים ונוצת דודו־חלל מפארת את כובעו – ובפיו מחמאות ותשבוחות. נארדין מופתע מאד, כיון שהפעם האחרונה שבה הוא ראה את זאקלאק היתה כשזה האחרון גנב ממנו ומחבורתו את אותו מטה ירח עצמו, חיבל בספינתם ונטש אותם מתוך ציפיה ברורה שהם לא יוותרו בחיים; אולם לאחר שזאקלאק מציע לו הצעה מפתה, קרי, למלא בשבילו את אותו תפקיד שהוא ממלא עבור החבורה ולקבל גישה לשלל טכנולוגיות מופלאות (עד וכולל מטה הירח), נארדין מתרצה ומביע רצון לשמוע עוד פרטים. זאקלאק מוביל אותם לחדר פרטי בקומת המרתף, ובמוחו המטונף תוכניות לגבי ישבנו הבתולי של נארדין כמו־גם לגבי יכולותיו הטכנולוגיות, אלא שבדרך נארדין מתנצל, הולך לשרותים, ופורץ אגב־אורחא את מערכת האבטחה של הבניין.

מוקדם יותר (אבל עדיין אחרי כיבוש החלל), ניראר ואישתאר מנהלים שיחה רצינית בחללית המשוכללת שניראר הרוויח בתחרות ניווט מפוקפקת. החללית, EVE432, או “להט”, נראית חדשה ומבהיקה למעט אניצי הטחב שמבצבצים כמו משושים מבין חיבורי לוחות הפלסטיל שלה. אישתאר – בתו הבכורה של טאבני מטבתראמט, שהיה העריץ הנורא של מכה (חבל ארץ עקר למחצה, אך מתקדם טכנולוגית) עד שבתו הבכורה רצחה אותו ונמלטה – משתוקקת להתרחק מעדן ומנסה לשכנע את ניראר – חבר ילדות שלה והצעיר מבין 17 הבנים של מושל אדוניס (חבל ארץ פורה במיוחד, גם אם נחשל מבחינה טכנולוגית) – לוותר על נסיונותיו הנואלים לנצל את מטה הירח שנפל לרשותם כדי להעפיל בסולם המעמד המשפחתי. כשהוא מציע ליישב בעזרת המטה ירח קטן ומרוחק בשם E712, השוכן מאחורי חגורת אסטרואידים בעייתית במיוחד לניווט, היא מעמידה פני מובסת – מתוך הנחה שהתוכנית תיכשל מרה ושאולי כך ניראר ילמד לקח.

בחזרה בזמן המסיבה, באלאשי – חוקר בהמי מטעם סוכנות הבילוש “נֶבּוּלָה” – ושאר-קאלי-שארי – שכיר־חרב פסיוני נודע לשמצה – מטביעים את יגונם במסבאה מפוקפקת בחוצות אסקלון וממתינים לשובו של נארדין. באלאשי, שחושד כי רעו לשתייה אחראי להתפוררות כפר ילדותו (שארעה בדיוק אחרי ששאר־קאלי־שארי הצעיר עזר לבני הכפר באיזה סכסוך עם המחשל השכונתי), משתוקק לנצל את ההזדמנות כדי לשלוף ממנו מידע אודות הרגליו הנלוזים, אלא שבדיוק אז מתיישב ביניהם לוחם מרוט שמסרב לקלוט את הרמזים הדקים שהם משדרים לכיוונו. בלית ברירה, באלאשי מורח מחבת שקשוקה לוהט ישירות לפרצופו, והלוחם נושר אל הרצפה; אלא שבמקום לאבד את הכרתו ולעזוב אותם בשקט, הלוחם מתרומם על ברכיו ונוגס בבשר שוקו של באלאשי עד זוב דם. באלאשי כה מתרשם מכושר הסיבולת של הלוחם עד שהוא מזמין אותו ואת העין המשוקשקת שלו למשקה. הלוחם מוותר ועוזב, ואיתו נעלם הניחוח העשבוני ששרה עד אותו רגע במסבאה. שאר־קאלי ובאלאשי ממשיכים לדבר, ולשתות, ולהפתח זה לזה, עד שבאלאשי משתכנע שידידו החדש – להלן אהסן – לא אחראי להתדרדרות המוסרית של כפר ילדותו. המשטרה פושטת על המסבאה, ושני הידידים נסים במורד סמטא אפלולית.

שוב חוזרים לעבר. נארדין וניראר מפעילים את מטה הירח על אנקי (השם שהם נתנו ל־E712) בעוד ממשק הוידאו של הספינה מציג זיקוקי די-נור עליזים בכל חלקת מסך פנויה. נארדין רוצה ליסוע למנטיקור כדי להזמין כמה חלקים שהוא צריך כדי להמשיך לעבוד. בתחילה ניראר מתנגד נחרצות, אך לבסוף הוא מתרצה ומסכים לקחת את נארדין למנטיקור בעצמו, ואפילו לקנות לו את איזמל המוחות שהוא מבקש כבר כמה שבועות, ובלבד שנארדין יתחייב להישאר בתוך הספינה ולא להסתובב במנטיקור.

באותו זמן באלאשי, שהצטרף לצוות כטבח, חושף את מטרותיו האמיתיות ופורץ בבעיטה את דלת חדרה של אישתאר, בה הוא חושד בצדק כי היא בתו־רוצחתו של מטבתראמט, כדי למצוא הוכחות. לתדהמתו של באלאשי, אישתאר נמצאת בחדר, ואפילו טרחה להניח מול הדלת תיבה כבדה כדי שיהיה לו במה להכשל ולרסק את חוטמו אל הארץ. באלאשי מתעקש, מוחה את הדם מחוטמו, מתרומם ומרחרח, מתעמת עם אישתאר, דורש ממנה להתוודות, ולבסוף אוחז אותה בחוזקה וכמעט מגלה עליה את מיתר החניקה בעזרתו היא רצחה את אביה. ברגע האחרון אישתאר מצליחה לפרוק על באלאשי את הכתף שלה, לגרום לו לרגשות אשם, להסתיר את המיתר, ולמשוך את חוטמו המרחרח של באלאשי לעקבותיו של נארדין (שהשאיר כאלה בזמן שהוא התעסק עם איזה פיתוי שאישתאר הכינה לו מבעוד מועד). באלאשי מתנצל עמוקות על היותו אדיוט והולך למצוא את נארדין.

כעבור פגרה של כמעט חצי שנה (בה החבורה טסה למנטיקור, רכשה ציוד ושבה בחזרה) נארדין נפגש עם שאר־קאלי־שארי בפינת חמד על הירח הפורח ומביע את תמיהתו העזה בנוגע ליצור החתולי בעל אניצי האזניים המפותחים ודמויי המשושים שמציץ עליהם מבעד לשיחים. לפי החישובים שלו, חצי השנה שחלפה היתה אמורה להפוך את אנקי מירח עקר וחסר אטמוספירה לקדירה מהבילה של מרק קדמוני ואצות, אבל לא היה כתוב בהוראות שום־דבר על רב־תאיים. באלאשי, שחושד בנארדין עוד מהפסקא הקודמת, מצוטט לשיחה בחשאיות מבעד שיח אחר; אך כשנארדין מסית את השיחה מהאקולוגיה של אנקי, שולף את איזמל המוחות החדש שהוא קנה במנטיקור ושיפצר עד כלות, ומנסה לדבר על לבו של שאר־קאלי־שארי לתרום בו במקום פיסה קטנה ממוחו למען המדע, באלאשי לא מצליח להתאפק ומתפרץ לויכוח המלוהט כדי להציל את שאר־קאלי־שארי מטעות נוראית. במהלך הדיון מתברר שלשאר־קאלי־שארי עצמו אין שום כוונה לעשות את הטעות הזו, והוא מרצה לנארדין ומסביר לו מה מקובל חברתית ומה לא עד שדם זולג מאזניו המותשות; ובאלאשי, שבוחן בקפדנות את תגובותיו של נארדין להטפה, משתכנע שגם הוא בעצם בחור חיובי.

כמה שבועות מאוחר יותר, בסיבוב חידוש אספקה שגרתי, להט לוחשת על אזנה של אישתאר ומנסה לשכנע אותה לשוב הביתה וליטול את מה שמגיע לה, במקום להמשיך להסתובב עם אספסוף. זיקוקי הדי-נור של ממשק הוידאו שלה הצטמצמו למסך אחד קטן שבו נוצר, לאט ובבטחה, דפוס שובלי זיקוקים דמויי משושים. נארדין, שמזהה את מצבה הרגשי הנסער של הספינה, מנסה לצוטט לשיחה. הספינה מבחינה בנסיון הציטוט, חוסמת אותו ומתחילה למחוק לוגים. תוך שימוש ביכולותיו הטכנולוגיות הכבירות, נארדין מצליח להעתיק ולשמור את הלוג הרלוונטי, אך לא לפני שהוא מתיש בטעות את הספינה וצולה את הראדאר הראשי.

בזמן שנארדין מזדרז להשמיש את הראדאר המשני (מבלי שאף אחד ידע שהוא זה שהרס אותו מלכתחילה), ניראר מוצא נוסעת סמויה, כחושה וקשוחה למראה, וגורר אותה לעבר מנעל האוויר של הספינה מתוך אמונה שהיא חיבלה במערכת הראדר האהובה שלו. למרות כתפה הפרוקה, הכחושה מצליחה להשתחרר, לעקור את פאנל הבקרה מאמת ידו של ניראר, לחמוק מבלאשי ומאישתאר ולהגיע לתא המילוט מבלי שנארדין יספיק להעלות אותו באש. ללא ראדאר ניראר לא מצליח להנעל על תא המילוט, וכשהוא מנסה לנווט על-עיוור הוא מגלה שהכחושה חיבלה גם במנועים. חסרי אונים חברי הצוות מתבוננים בשעה שספינתו של זאקלאק מגיעה לאסוף את תא המילוט ואת הסוכנת הכשרונית שלו. הספינה מתקרבת עד שניתן להבחין בזאקלאק עצמו מבעד לחלון, בידו האחת מטה הירח ובשנייה תנועה מגונה. שאר־קאלי־שארי מתעורר בדיוק לסוף של הפרק הראשון.

בעידן מרושע, בסמטא אפלולית באסקלון, אהסן ובאלאשי חומקים מהמשטרה אחרי התגרה בבאר כשהם מקבלים סמס מנארדין לאמור “אני בפנים. עוברים לשלב ב'. סליחה”. ועל־אף ששלב ב' היה אמור להתחיל הרבה יותר מאוחר, הם מתעשתים ודוהרים לעבר המסיבה של זאקלאק, בבית הגילדה. מתוך המצודה הנישאת נשמעת מוזיקה שסובבת סביב מוטיבים של קריאות מחשלים. השומר עוצר אותם בשער. “מי אתם?”, הוא נובח. שאר־קאלי־שארי שולף את סיכת הגילדה שלו מכיסו, מיטיב את חליפתו ומצמיד אליה את הסיכה בארשת מופתעת, כאילו השומר היה אמור לזהות אותו. השומר נותן לזוג העליז לעבור, אך בודק את המספר הרשום על הסיכה ומדווח לממונים עליו. באולם הנשף, על כס עצום בגודלו, יושב כלויתן שהוטל אל החוף ראש הגילדה, רובאר, הר אדם נוטף משמנים. על אצבעו טבעת אדירה שבטח השיקה אי אילו ספינות קרב בשעתה. “אני אעסיק אותו”, מסביר שאר־קאלי־שארי לבאלאשי, שבולס מנות קוקטייל כאחוז דיבוק, “אתה לך תיקח את המטה”.

בעידן מרושע, לפני כל שאר מה שנכתב כאן, בנמל החלל ההומה טורטוגה, נארדין – עד לא מכבר טכנולוג ראשי לבית טאבני, במסלול קידום מהיר – מחפש ספינה מאד מיוחדת, שהגיע ממכה, עיר הולדתו (ועיר הולדתה של אישתאר). בחללית הוא מקווה להשיג נקמה במי שרצח את מעבידו ושבר את מטה לחמו. אחת התיבות החתומות שהסבלים לידו פורקים נופלת ונסדקת, ונוזל צמיג חומק מהסדק ונוטף לרצפה. הסבלים לא רואים, או לא רוצים לראות, והם מרימים את התיבה ומובילים אותה כאילו דבר לא ארע. לפתע מופיע באלאשי, שבולש אחרי נארדין בתור ליד אפשרי לחקירה שלו, ומזמין אותו לסנדוויץ'. באלאשי מדובב את נארדין שמגלה לו כי ספינה מלכותית שופעת רמזים עוגנת בנמל, והשניים מחליטים לשתף פעולה כדי לבדוק אותה. בספינה הם פוגשים את ניראר ואישתאר ומנסים לשכנע אותם לקבל אותם כאנשי צוות. אישתאר מנסה לחקור אותם, אך באלאשי טוען שגם הם זכאים לסודותיהם, שהם מחפשים דרך טובה וחסרת שאלות להתחפף מהאזור, ושזו הזדמנות מצויינת עבור ניראר לגייס שני אנשי צוות מעולים. ניראר מקבל בברכה את כישוריו של נארדין, אך דורש לבחון מניה וביה את אלה של באלאשי, שמציע להפעיל מכשירים, לטגן המבורגרים, ואפילו – במידת הצורך – ללכת מכות.

משום מה, ניראר לא מבקש מבאלאשי לטגן המבורגר, אלא גורר אותו לבית מרזח אפלולי ומנסה לסבך אותו בקטטה עם מוטאנט נכה ושיכור. כל נסיונותיו עולים בתוהו, וכל מה שהוא מצליח להוציא מהמוטאנט זה נהמות, עד שבאלאשי מקבל הברקה נוסח קולומבו ומסביר למוטאנט שניראר רוצה לבדוק אם הוא, כלומר באלאשי, יכול לפרק אותו במכות. דווקא הטון התמים של באלאשי שובר את גב הגמל, והמוטאנט מתיז את המשקה שלו אל עבר עיניו של ניראר ואת הבקבוק אל עבר גולגלתו של באלאשי. שניהם מצליחים לחמוק, אך המוטאנט הרגוז תופס את באלאשי ומנגב איתו את השלולית מחוץ לבאר. באלאשי מתרומם מהשלולית ומתאונן מרה על אופיו המחורבן של ניראר, ועל איזו מין דרך זו להתייחס לעובדים שלך, ועל שהוא, כלומר שוב באלאשי, צריך ללמד את ניראר לקח. הוא אפילו מנסה להניף את ניראר ולנגב איתו את אותה שלולית עצמה כשאישתאר עוצרת אותו. בכל־זאת, שומרת־ראש. השניים חגים קצת זה סביב זו – אישתאר מתקשה לעשות צעד ראשון ובאלאשי מתקשה להכות אישה – אך לבסוף אישתאר מסתערת, מתגלגלת סביב באלאשי, לופתת את זרועו באחיזת בריח ונתלית על גבו, כשהיא מאיימת (ברמז מטרים בדיעבד) לפרוק לו את הכתף. באלאשי שומט עצמו אחורנית ומוחץ את אישתאר לרצפה, אך היא שולפת מיתר חניקה מעוטר ומלפפת אותו סביב צווארו. משהו בבאלאשי מזהה את כלי הנשק, והוא כה מופתע עד שהוא בקושי שם־לב כשאישתאר חומקת תחתיו. המום, באלאשי מתרומם כדי לחבוט בה כראוי ולבדוק את כלי נשקה, כשהמוטאנט הנכה נזכר שהוא בכלל לא נתן לבאלאשי רשות להכנס בחזרה לבאר. הוא מתרומם על רגליים כפיסיות ומנופף בזרועות אימתניות, אלא שבאלאשי אינו חש עצמו פנוי די הצורך כדי להאזין לטיעוניו, ואל־מנת לקצר תהליכים הוא מרסק בזריזות את שתי רגליו של המוטאנט בשרפרף. נארדין מזדרז להגיש לנכה עזרה ראשונה ולשדוד ממנו את הארנק שלו, וכשבאלאשי פונה בחזרה להלחם באישתאר היא מסמנת לו שהיא והבוס צמא הדם שלה באו על סיפוקם מהשברים הפתוחים של הנכה, והוא מוזמן להצטרף לצוות.

בעידן מרושע, מול תל מוריק, בעבר הכי רחוק עד כה, ניצב גבר צעיר ולבוש בקפידה. שערו השחור מסורק היטב, הוא מגולח למשעי, מדי הגילדה שלו מגוהצים וסיכת הגילדה החדשה שלו מתנצנצת באור החמה. משימתו היא להשיב את ילדתו הרכה של טאבני מטבתראמט, שליט מכה, שנחטפה על־ידי המחשל. הוא מטה את ראשו אחורה ומשמיע את קריאת התיגר של המחשלים. הקריאה מתגברת כשהמחשל בתוך התל נענה לה, ובתוכה נשמעים פצפוצים חדים. מארובה בתל מגיח ג'ורי, המחשל, ואחרי שהנצים מחליפים איומים, כמקובל, הם נכנסים לקרב פסיוני. ג'ורי מפסיד, אך לא לפני שהוא מותיר – בלי שאף־אחד ישים לב – מלכודת בנפשו הענוגה של שאר־קאלי־שארי הצעיר. המלכודת הזו מופעלת כששאר־קאלי בה במגע פסיוני עם אנשים בעלי כחות מיוחדים, שנוגדים את האינטרסים של מעסיקיו של ג'ורי, ופוגעים בהם ומסמנים אותם.

בעידן מרושע, בחדר המכונות של החללית “להט”, נארדין מסתגר עם כרטיס הזיכרון שמכיל את הלוגים של השיחה המסתורית שניסו להסתיר ממנו, לפני גניבת המטה. הוא תולה על הדלת שלט לאמור “אזהרה! מפגע סביבתי!”, ואז מנטרל את המצלמות, חושף חוטי חשמל, מחבר אותם לדלת ויוצר מפגע סביבתי שיתאים לשלט. אז הוא שולף את הכרטיס מכיסו ומתחיל להתעסק בו. אישתאר, שמקבלת מלהט הודעות על התנהגותו של נארדין אפילו לפני הקפטן, ממהרת אל החדר, פותחת את הדלת בזהירות, כשהיא עוקפת את המלכודת. נארדין מספיק לקרוא את תוכן השיחה ולגלות את זהותה, אך היא לוקחת את כרטיס הזיכרון ומותירה אותו ללא הוכחות. כשהכרטיס בידיה, היא מתעמתת עם נארדין וגורמת לו לראות את הצד השני של הסיפור, את התועלת שהיא סיפקה בכך שהיא חיסלה את הרודן, ובאופן כללי את זה שהיא יופי של בחורה.

בארוחת הערב, מבועסים עד עמקי נשמתם, מדסקסים חמשת החברים את המשך דרכם. תודות למפרש הסולארי שנארדין התקין, ולזליגת הכבידה של מיכלית טיאנת'ית שניראר איכן, הם לא לחוצים מזה שאין להם מנועים וראדאר; כל מה שמטריד אותם זה איך להתנקם בזאקלאק ובכחושה, שתיקי החקירה של באלאשי (שנמצאים בתוך שבב בראש שלו, כראוי למי שחי כמה שנים במנטיקור) מזהים בתור קיאנה, מנהיגת מיליציה בדלתנית רדיקאלית על עדן שנמצאת במגע עם טאבני ס'קארר, השליט הנוכחי של מכה. הם מדברים קצת על המצב הפוליטי בעדן, על יחסי המסחר שבוססו עם מנטיקור בידי מטבתראמט ועל החששות בנוגע להתנהלותו של ס'קארר. וגם על זהותו הבלתי־ידועה של מי ששכר את סוכנות נבולה, שמשלמת את משכורתו של באלאשי, לחקור את ההתנקשות. שאר־קאלי מספר שהוא פגש את מטבתראמט כשהוא הציל את בתו, ובאלאשי תוהה אם הוא יוכל לזהות את הדפוסים הפסיוניים שלה ולסייע בידו בחקירתו. כך או כך, באלאשי מודיע שגם אם באופן רשמי הוא אמור לעזוב את החבורה וללכת לחפש את טאבני אישתאר האמיתית (הוא מתבייש בכך שהוא בכלל חשד באישתאר שלנו, שאינה נסיכותית כלל וכלל), הרי שכרגע העדיפות הראשונה היא לפעור לזאקלאק את הישבן ולקחת בחזרה את המטה. אחרי דיון ממושך, החבורה מגיעה למסקנה שזאקלאק ינסה למכור את המטה בעדן, גם כי הוא יעדיף לפעול על קרקע מוכרת וגם כדי לנצל את הערך הדתי של המטה, ושסביר להניח שהגילדה תקנה אותו בשיתוף פעולה עם אחד הבתים הגדולים (ולו רק כדי שלא להשוויץ בעושרה האגדי). הם מדברים על רובאר, סוחר המלח, ועל אודיסאוס, ראש הגילדה הנעדר. באלאשי, איש החוק, מציין שאם הם גונבים את המטה, ואז מפיקים ממנו עדויות לכך שזאקלאק גנב אותו מהם, הם זוכים בחנינה בדיעבד. נארדין מאשר שהוא יוכל להםיק עדויות כאלה, ושאר־קאלי מציין שבחינה פסיונית של המטה, אם תיערך בקרוב, תאשר שהם באו במגע עם המטה זמן מה לפני שזאקלאק הניח עליו טלפיים. וכך נולדת התוכנית.

בעידן מרושע, שוב בעבר, החללית EVE432, אות קשר “להט”, עוגנת בתחנת חלל שהנוטרים נטשו סביב עדן, ופורקת מעליה את ניראר ואת הצוות המצומצם שלו, שכולל את אישתאר, נארדין ובאלאשי, בעקבות אגדת ילדים שמתארת לטענתו את מיקומו של אוצר גדול. בעשורים שחלפו מאז שהתחנה ננטשה, היא התמלאה בפולשים בתושבים חדשים שמכנים אותה “ניו־גארדיאן”, ושכונות העוני שצמחו עליה הפכו לכר גידול למסחר עם מנטיקור. בעדן לא כולם מרוצים מזה, אך בתחנה עצמה שוררת אווירה של שלווה. האנשים נראים כנועים ורגועים, כמעט מסוממים. בדוכן האטריות, ניראר נתקל במכר בשם פיט, שמרוויח את לחמו מהברחת אפוני אשליות, ושמציג לו טיפוס בשם שאר־קאלי־שארי שזה לא מכבר נבעט מהגילדה בבושת פנים ומחפש משהו חדש, מעניין ורווחי לעשות. כדי להדגים את ערכו, הפסיון פורם ושורך את שרוכי נעליו של ניראר בכח המחשבה, וניראר מסכים לשמוע מה יש לו להגיד ובלבד שהוא יעשה זאת בהליכה, בדרך לאזורים הישנים והפחות מיושבים של התחנה, היכן שלדעתו נמצאת דלת הסתרים שמובילה לאוצר. כשהם מגיעים לאזור, נארדין פורש מערכי חישנים ומוצא מיד את מה שנראה לו כמרכז העצבים של התחנה. הוא כל־כך בטוח בעצמו שהוא ניגש לאחד הלוחות, פותח אותו, ונופל לתוך מה שמסתבר כמלכודת של הנוטרים. תודעתו של נארדין נחטפת לחלל וירטואלי פרימיטיבי, מלא גראפיקה בסגנון 8־ביט, בעוד גופו נבלע בקיר. באלאשי בוחן את זירת הפשע, המלאה מכשור ישן ומדורדר, ומגיע למסקנה שנארדין נבלע דרך רווח זעום ברצפה. הוא מתחיל לפרק חתיכות מהקיר, וכשהוא מרחיב את הפתח דיו הוא מזנק פנימה ושאר־קאלי משתמש בטלקינזיס שלו כדי להוריד אותו בבטחה אל תא איסוף הפסולת שנמצא תחתיו. באלאשי מאתר את נקודה היציאה של נארדין – מין צינור עיכול מאיים של התחנה – ובדיוק מגיע למסקנה שאין לו סיכוי להציל את איש התמיכה הטכנית שלו ללא איש תמיכה טכנית, כשאיש התמיכה עצמו, שמבלה בנעימים בייצור יחסי עבודה עם המערכת שבה הוא נמצא, מזהה את הפתח שמפריד בין גופו לבין חבריו, ומתחיל לפתוח אותו מבפנים, דרך המערכת. הקיר מתחיל להתפרק ולקרוס, ואיתו חתיכות נוספות מהמסדרון, ובכחות משותפים כולם מושכים את באלאשי בחזרה למעלה לפני שיפלו לו השמים על הראש.

בחוץ, ניראר מזהה פעילות במערכי החישנים שנארדין פרש, ומבקש מלהט לבדוק אותם. להט טוענת שהיא לא ראתה אותם מעולם, ושהם ללא ספק טכנולוגיה נוטרית. ניראר נלחץ ומבקש מלהט להתנתק מהמעגן ולהתרחק מהתחנה, אך להט מודיעה שהתחנה מסרבת לשחרר אותה. ניראר רץ אל יקירתו כדי לחלץ אותה. הוא סוגר את מנעל האוויר במסדרון שמוביל לחללית ומנסה להפעיל את המנועים ולהשתחרר מהמעגן בכח, אך התחנה משתלטת על מעגלי ההצתה של להט ומכניסה אותה – ואת ניראר שבתוכה – להסגר. נארדין, בינתיים, מבין שהוא מפרק את התחנה ומפסיק, ומקדיש את כחותיו למציאתה של להט והבהוב אורותיה הפנימיים בצופן מורס, כדי שנארדין לא יחוש בודד. אישתאר, בינתיים, משתמשת ביכולותיה המנטאליות הכבירות כדי להצליב נתונים באשר לתקופה שבה האגדה של ניראר נכתבה, ואורך צעדיהם של אבות אבותיו, ומוצאת את מה שנראה לה כמו דלת הסתרים – או לפחות הלוח שמסתיר אותה. היא משלמת כמה זוזים לאחד המקומיים העניים והכנועים כדי שיפרק עבורה את הלוח, והוא מתחיל במלאכה ואז קופא על מקומו. שאר־קאלי־שארי מזהה בכך פעילות פסיונית שמריחה כמו מחשל, אבל מלאכותי. הוא דוחף את האביון הצידה ונכנס למאבק פסיוני עם המנעול. הוא מזהה דפוסים מורכבים במארג הפסיוני המלאכותי שעומד מולו, ורק במאמץ כביר הוא מצליח להמשיך לדחוף ולהתעלם מהסחות הדעת. לבסוף הוא מצליח להשתמש בתבניתיות של האות הפסיוני, שנובעת מהמלאכותיות שלו, כנגדו, ותוך הטלת רהיטים וחלקי מכונות לכל עבר בכח טלקינטי הוא פורץ את דרכו פנימה. בעידן מרושע, בתוך המאוזוליאום שבתחנת החלל הנוטרית העתיקה הקרויה כיום ניו־גארדיאן, עומדים אישתאר, שאר־קאלי־שאר ובאלאשי מול קוביה חלקה ושחורה לחלוטין, כשהחלק העליון שלה מכסיף, מעלה אדוות, ומצמיח דמות אנושית למראה (גם אם קצת גדולה מדי) בצבע כרום, עם זוג עיני אודם מבהיקות. “ברוך בואך, כבודו. על שום מה אתה טורד את מנוחת האדון?”

בעידן מרושע, ניראר מנווט את EVE432, בזמן משימת החילוץ שבה הוא זכה בחללית, דרך עננה של טרפזוהדרות מוארכות, אל עבר חור־שחור. בתכסיס ניווט נואש הוא מנסה לרוקן את האוויר מאזור D כדי לפתוח את הדלת ולתת לאחד המכשולים לעבור דרך החללית, אך החללית מסרבת לשתף פעולה. יש שם מישהו, והיא מסרבת לגלות מי. ניראר, שחושד מייד במתנקש ממכה, פוקד דרך מערכת הכריזה לפנות את אזור D מייד, ואישתאר, הנוסעת הסמויה, עונדת חליפת חלל וזזה הצידה. כיון שהיא מזהה את קולו של הקפטן – חברה מילדות ואחיו הקטן של הפוץ לו הכריחו אותה להתארס – היא יוצרת איתו קשר דרך החללית. כל חשדותיו של ניראר מתפוגגים מייד והוא מפנה לה נתיב נקי מאנשי צוות כדי שהיא תוכל להצטרף אליו בתא הניווט. כשהם נפגשים, ניראר מזנק על ההזדמנות לעשות עליה רושם ומסביר לה שהוא עומד לטוס לתוך האופק של החור־השחור כדי לתפוס גל כבידה מטורף ולהביא למושבת החלל מקלוע'ה את התרופות שהוא מוביל לפני שכולם ימותו. אישתאר, אולי כי היא משוכנעת שהם עומדים למות בנסיון המטורף הזה, ואולי פשוט כי היא חייבת לדבר עם מישהו, מספרת לו על ההתנקשות באביה (“את יכולה אולי להרוג גם את אבא שלי?”), על הבגידה של ס'קארר, ועל תוכניותיה להגיע למנטיקור. ניראר שמח להציע לה טרמפ אחרי מקלוע'ה, אלא שהוא צריך לעצור בטורטוגה קודם, כדי למצוא צוות. אישתאר מגלה לו שהספינה נקראת “להט”, ותוהה היכן היא תוכל להתארגן על איזו טכנולוגיה מנטיקורית שתשנה לה את הפרצוף כדי שלא יזהו אותה. ניראר, שלעולם לא מפספס הזדמנות, מביט בהערצה בפניה היפות ושואל אותה “לא חבל?”.

בעידן מרושע, בארוחת הערב האחרונה לפני העגינה בחזרה בעדן, החבורה דנה בפרטי התכנית. נארדין נכנס ראשון, לומד את מערכת האבטחה, פורץ אותה, וכשהכל מוכן קורא לשאר. שאר־קאלי־שארי תופס את רובאר, מסיח את דעתו ומסביר לו למה הוא תומך בטענת הבעלות של החבורה, באלאשי עושה באלאגן ומפיל את המטה, אישתאר מחליפה אותו במטה מזויף שניראר הכין, ונארדין מוציא אותם מדלת צדדית לפני שזאקלאק והחבר'ה של כחושה מתעשתים. שאר־קאלי־שארי אומר שסביר להניח שגם חבר הגילדה שהכפיש את שמו, קלאודיוס, יהיה שם. נתיב הסחר שבו הם טסים שומם בצורה מפתיעה. בדלנים ארורים.

בעידן מרושע, על ניו־גארדיאן, נארדין מותיר אחריו שובל כספיתי דק כשהוא בוקע מתוך הקוביה השחורה במאוזולאום הנוטרי. הוא שוכב על הרצפה חסר הכרה, ערום ומושלם, ללא מתום או צלקת. אפילו פופיק אין לו. וברגע שהשובל שמחבר אותו לקוביה ניתק, השלווה שאופפת את התחנה פוקעת כבועת סבון. שאר־קאלי־שארי לוקח אותו בזרועותיו. אישתאר רצה לפניהם, כדי לפנות את הדרך, ניראר לצידו ובאלאשי במאסף. די מהר הם נקלעים לקרב יריות ונארדין מתעורר. חלפו 13 שעות מאז שהוא נבלע במלכודת, והוא עדיין לא מרגיש שהוא מיצה. ניראר מסביר להם שלהט ממתינה מחוץ למעגן, ושהם צריכים להתארגן על חליפות ריק ולזנק החוצה כדי שהיא תאסוף אותם. כולם המומים מכדי להתווכח. בתהו ששורר בתחנה חליפות ריק הופכות למצרך מבוקש בעליל, ואישתאר נאלצת לטרוח הרבה לפני שהיא מתארגנת על חליפה בודדת, במידה של באלאשי, משני אנשים שרבו עליה ופתאום מתו כי היא הרגה אותם. ואז היא מבחינה בערס עטוי חליפה עם ארגז מלא חליפות – מנהל עבודה של סבלים שתפס יוזמה. היא מנסה להפתיע אותו, אך הוא קולט אותה ומציע לה חליפה תמורת סדרת מעשים ביולוגיים מרתקים, מיעוטם הקטן כדרך הטבע, אז היא מתחילה לפרק לו את הצורה. נארדין, שמבחין בחברים של הערס מתקרבים, פוסע לעבר לוח בקרה ומסיט קו מטען שרץ לאורך תקרת התחנה. מיכלים מתחילים ליפול באזור הכללי, ונארדין משתמש בכשרונו הסמוי להבין בני־אדם כדי להבין איך שאר־קאלי־שארי יגיב אם הוא ישמוט עליו בטעות ארגז שירוצץ את גולגלתו ואז, בזמן שהוא מטפל בו, יחרים לו פיסת מח קטנה כדי שלא תתבזבז.

אחד הסבלים מנסה להטיל סכין לעבר אישתאר. ניראר רץ ומחליק על ברכיו בין ארגזים מתרסקים לעבר אישתאר ואיש ריבה, אך סבל אחר תופס אותו בדרך, דורך עליו ופורק לו את הכתף. באלאשי מזנק ותופס את הסכין במעילו, אך סבל שלישי משטח אותו על הרצפה ומתחיל לבעוט בו. הסכינאי מטיל סכין נוסף ששאר־קאלי־שארי תופס בכח טלקינטי ומצמיד אותו בחזרה לגרונו. ואז נופלת המיכלית הגדולה באמת ומוחצת שני סבלים, אישתאר מחסלת את הערס שלה, והסבל הנותר נס על נפשו. בעידן מרושע, בתחנת חלל שוצפת, חמש דמויות עטויות חליפות ריק מתפרצות לתוך אחד החלקים החדשים של התחנה – מעין מרפסת שנבנתה מחוץ למעטפת החיצונית, ושמתהדרת בויטרינה עצומה של זכוכית חלל. ניראר סוגר מנעל אוויר מאחוריו ומשחרר יריה לזווית החלון, שמתנפץ כלפי חוץ כשכל האוויר, החפצים והאנשים בחדר נפלטים לחלל. מרחוק נראית צלליתה של להט, שסוגרת את הפרק השני.