היו מספר מאורעות בסשן האחרון שאני לא בטוח שיכלו לקרות. זה מעין דף דיון פתוח כדאי לסגור דברים עד הפגישה הבאה. רוב הבעיות היו בקרב. העדפתי לתת לו לזרום ולחשוב על בעיות לאחר מכן. אפילו על משפטים לא התעקשתי שם.

במהלך המשחק, וספציפית בסשן הקודם, גבע יצר גופים אנושיים זהים לחלוטין לאנשים אחרים. זה לא דבר טבעי. גיוון בין אורגאניזמים הוא חלק מהותי מהטבע, ומהמשפטים של גבע.

אולי הפתרון נמצא בידיעת המלה שלו:

You must not know too much, or be too precise or scientific about birds and trees and flowers and water-craft; a certain free margin, and even vagueness - perhaps ignorance, credulity - helps your enjoyment of these things...

כל הגופים הללו, בין אם שלו ובין אם של אנשים אחרים, לא באמת זהים. הם רק נראים ככה, תודות לחוסר הדיוק האינהרנטי של הטבע. ממש כמו שני עלים על עץ - אם תבחן אותם לעומק תגלה שהם שונים בתכלית, העץ הרכיב אותם מחומרים שונים ובזמן אחר, אבל מבחוץ הם נראים אותו הדבר.

אם גבע מוסיף לעצמו גוף, הגוף הזה צריך להכיל רק את התבונה שלו, לא את הצד האצילי. בדיוק כפי ששיחזור הגוף של שמעון על-ידי לילי לא הפך אותו לאציל, אלא רק גרם לו לחשוב שהוא אציל.

כמו-כן גבע לא יכול ליצור גוף עבור גורם תבונה שמת ובכך להחזיר אותו לחיים. אין שום סיבה תבונית שזה יעבוד¹⁾. אפשר להחזיר יצור-תבוני שמת בתור רוח או ערפד - כי אלו פעולות תבוניות מוכרות לצרכי מס - אבל אי-אפשר באופן טבעי להחזיר מישהו שמת למצבו הקודם.

גם כשאנחנו יוצרים גופים לרוחות שמחזיקות את המקום, הן לא חוזרות למצבן הקודם אלא נשארות רוחות.

הכצעקתה? ראשים של אנשים לא מתפוצצים או נעלמים ככה סתם. אנשים הולכים לישון, אבל לא להתפוצץ.

זה בהחלט משהו שקורה באופן טבעי, אבל כמה זה קשה?

אפשר לגרוע מהלב ולהחליש אותו עד שקורה משהו, וככל שתשקיע יותר אנרגיה זה יקרה מהר יותר, אבל אתה לא יכול להבטיח שזה יהיה התקף-לב. זה כמובן יהיה קל יותר לביצוע על איש מחשבים עצל שבולע כולסטרול כל היום מאשר על רץ מרתון עם עורקים בעובי שש צול.

עדיין, אי-סדירויות בקצב הלב הן דבר טבעי שיכול לקרות לכל אחד. אני מתאר לעצמי שגבע יכול להוסיף איזה מין פרפור כזה שיגביר מאד את הסיכויים של התבונה המושפעת ללקות בדום לב מתישהו בעשרים השנה האחרונות.

עכשיו שסיימנו להתנכל לתום וסגרנו קצת קצוות בקשר לאיך אצילים משפיעים על העולם, ניקוד התבונה (“אנושי”) הפך לקצת חסר משמעות. ניקוד שקל מאד לחיות בלעדיו.

הנקוד במלה מעניין ומגניב מהרגע הראשון, וכך גם החוק (“מקום”). לאני קצת חסר אפיונים פה ושם (בשביל מה, לדוגמא, שמישהו ישקיע במשפט של גריעת האני?), אבל הוא מספיק משמעותי בינתיים מאחר שהוא נותן עוצמה לכל הפעולות, אבל למה שמאנצ'קין טוב ייקח ניקוד גבוה בתבונה? הרי את רוב מה שלילי יכולה לעשות עם הארבע שלה שמעון יכול לזייף כל זמן שהגוף שלו נמצא בתוך החוק שלו, שזה פחות-או-יותר תמיד.

גולה העלתה רעיון של לתת לאצילים בעלי ניקוד גבוה בתבונה יתרון בפעולה על יצורים-תבוניים.

בשיחה ביני לבין הדי-אם המסתורי שלנו עלה רעיון אחר: ניקוד תבונה גבוהה מאפשר לאציל לשלוט בצורה בה המציאות מתאימה את עצמה להפעלת כחות אציליים. אחד נותן לו להעריך את השינויים במסטיק התבונה לפני שהפעולה מבוצעת. שתיים נותן לו להחזיק את התבונה במצבה, ולכן להעלות את מחירן של פעולות אציליות (אולי זה חזק מדי, אבל מאחר שפעולות אציליות הן מיידיות, הוא יהיה חייב להפעיל את היכולת הזו מבעוד-מועד, כמו שדה אנטי-קסם), או שאולי רק להרגיע את התגובות הקיצוניות של התבונה לפעולות רבות אחוזים. שלוש מסוגל להחליש את תגובת התבונה (ולכן אולי גם את הכח האצילי, ואולי לא) בדיעבד, אחרי שהפעולה בוצעה. ארבע מסוגל לחזק אותה, חמש לשנות, ושש מעניק מידה של שליטה על הסיפור הזה לגורם אחר.