זו גרסה ישנה של המסמך! לחיצה על כותרת המסמך תציג את גרסתו הנוכחית.
היו מספר מאורעות בסשן האחרון שאני לא בטוח שיכלו לקרות. זה מעין דף דיון פתוח כדאי לסגור דברים עד הפגישה הבאה. רוב הבעיות היו בקרב. העדפתי לתת לו לזרום ולחשוב על בעיות לאחר מכן. אפילו על משפטים לא התעקשתי שם.
במהלך המשחק, וספציפית בסשן הקודם, גבע יצר גופים אנושיים זהים לחלוטין לאנשים אחרים. זה לא דבר טבעי. גיוון בין אורגאניזמים הוא חלק מהותי מהטבע, ומהמשפטים של גבע.
אולי הפתרון נמצא בידיעת המלה שלו:
You must not know too much, or be too precise or scientific about birds and trees and flowers and water-craft; a certain free margin, and even vagueness - perhaps ignorance, credulity - helps your enjoyment of these things...
כל הגופים הללו, בין אם שלו ובין אם של אנשים אחרים, לא באמת זהים. הם רק נראים ככה, תודות לחוסר הדיוק האינהרנטי של הטבע. ממש כמו שני עלים על עץ - אם תבחן אותם לעומק תגלה שהם שונים בתכלית, העץ הרכיב אותם מחומרים שונים ובזמן אחר, אבל מבחוץ הם נראים אותו הדבר.
ההוא - ככל שאני חושב על כך יותר, כך נראה לא סביר שיהיו שני גורמים זהים בטבע. בעוד שלגבי שני עלים - זה נראה לנו דומה כי אנו טיפשים מכדי לראות את הנושא לעמוקו, הרי בני אדם לא נראים לנו דומים אלא באם קורים ניסים ונפלאות. לכן עקרונית לא ניתן לעשות זאת (כרגיל, אני משער לעצמי שניתן יהיה למצוא התחקמויות לנושא, אבל בבסיסו של דבר - אין אפשרות לעשות זאת). המשפט של גבע מחזק את הנושא הזה, לא רק שהטבע לא יכול לקבל זאת, גבע בעצמו לא מקבל מעצמו את זה (כי משפט יכול לפחות להשפיע על כיוונים בה התבונה מקבלת נושאים שונים). במקרה הזה גבע מחזק את תפיסת התבונה לגבי שינויים בטבע ולכן על אחת כמה וכמה שגבע לא מסוגל לעשות זאת.
אם גבע מוסיף לעצמו גוף, הגוף הזה צריך להכיל רק את התבונה שלו, לא את הצד האצילי. בדיוק כפי ששיחזור הגוף של שמעון על-ידי לילי לא הפך אותו לאציל, אלא רק גרם לו לחשוב שהוא אציל.
ההוא כך שלמעשה שילוב בין גבע ולילי או גבע וטליה (אם כי אני תוהה באיזה זוית היא יכולה לעזור כאן) אולי יעבוד. אבל לא בצורה הטבעית.
כמו-כן גבע לא יכול ליצור גוף עבור גורם תבונה שמת ובכך להחזיר אותו לחיים. אין שום סיבה תבונית שזה יעבוד1). אפשר להחזיר יצור-תבוני שמת בתור רוח או ערפד - כי אלו פעולות תבוניות מוכרות לצרכי מס - אבל אי-אפשר באופן טבעי להחזיר מישהו שמת למצבו הקודם.
גם כשאנחנו יוצרים גופים לרוחות שמחזיקות את המקום, הן לא חוזרות למצבן הקודם אלא נשארות רוחות.
הכצעקתה? ראשים של אנשים לא מתפוצצים או נעלמים ככה סתם. אנשים הולכים לישון, אבל לא להתפוצץ. כך שאי אפשר יהיה לעשות זאת שוב.
זה בהחלט משהו שקורה באופן טבעי, אבל כמה זה קשה?
אפשר לגרוע מהלב ולהחליש אותו עד שקורה משהו, וככל שתשקיע יותר אנרגיה זה יקרה מהר יותר, אבל אתה לא יכול להבטיח שזה יהיה התקף-לב. זה כמובן יהיה קל יותר לביצוע על איש מחשבים עצל שבולע כולסטרול כל היום מאשר על רץ מרתון עם עורקים בעובי שש צול. אני משער לעצמי שאדם במלוא יכולתו (איש מרתון) יהיה בעל התנגדות שלוש לנושא. כך שגבע יצטרך להשקיע אחוז בליצור אצלו התקפת לב. לכל מי שפחות ממנו, גבע יכול לעשות זאת בלי מאמץ.
עדיין, אי-סדירויות בקצב הלב הן דבר טבעי שיכול לקרות לכל אחד. אני מתאר לעצמי שגבע יכול להוסיף איזה מין פרפור כזה שיגביר מאד את הסיכויים של התבונה המושפעת ללקות בדום לב מתישהו בעשרים השנה האחרונות.
עכשיו שסיימנו להתנכל לתום וסגרנו קצת קצוות בקשר לאיך אצילים משפיעים על העולם, ניקוד התבונה (“אנושי”) הפך לקצת חסר משמעות. ניקוד שקל מאד לחיות בלעדיו. או ליתר דיוק אין פיתוי לשחק אותו (כיוון שיש לו כמה יתרונות מאד רציניים - כמו לבנות בית לגו לפני שגבע מספיק ליצור אפילו סיגריה בודדת!).
הנקוד במלה מעניין ומגניב מהרגע הראשון, וכך גם החוק (“מקום”). שניהם גם מוצלחים למשחק וגם ברור ההבדל בין כל נקודה לנקודה.
האני חזק מאד ובעל תועלת. ככל שיש לך יותר באני, כך אתה יכול לפעול יותר. הוא מאפשר לך יותר משחק כאשר אתה מותקף. כך שמקצה לקצה שלוש הוא באמת המינימום למען משחק נורמלי. הוא לא מאד ברור לגבי הערך המתאים (מה זה שלוש באני?), כך שיש מקום לברר את המשמעות של זה. <למלא תוכן>
אבל למה שמאנצ'קין טוב ייקח ניקוד גבוה בתבונה? הרי את רוב מה שלילי יכולה לעשות עם הארבע שלה שמעון יכול לזייף כל זמן שהגוף שלו נמצא בתוך החוק שלו, שזה פחות-או-יותר תמיד.
גולה העלתה רעיון של לתת לאצילים בעלי ניקוד גבוה בתבונה יתרון בפעולה על יצורים-תבוניים.
בשיחה ביני לבין הדי-אם המסתורי שלנו עלה רעיון אחר:
מקום הוא מה שמחוץ לעולם. מלה היא העולם עצמו. ותבונה היא מה שבתוך העולם. אפשרות אחת לפרש את זה תהיה ש: תבונה היא מה שבתוך העולם - היא המסטיק שתמיד מחזיק את המציאות למרות כל הזוועות שאצילים (וגורמים אחרים) עושים בו. אותו מסטיק שנתן לניוטון את האמונה (ובצדק) לגבי סיבה ומסובב.
סיכומו של דבר - תבונה - תוכל לשחק עם חוקי המסטיק. חשוב לזכור שעדיין המסטיק תמיד מסתדר עם עצמו. וכל מה שאציל עושה הוא מאורע שהמסטיק שהזמן שלו אינו תלוי במסטיק (ההוא - עדיין רלוונטי כאן? כנראה שכן - כי זה מהנחות המיסטיקה של העולם כדאי שיהיה מעניין).
דיון מהותי - כיצד מפרידים ודואגים לשונות בין אנושי גבוה של לילי לאנושי גבוה של אוגי? היכן ההבדל?
ועכשיו לרעיונות על המספרים השונים:
אחד - אפשרויות שונות לדיון:
שתיים
חשוב לזכור שאין אפשרות להתנגד לארוע אצילי ישירות (ולדוגמא להעלות את מחירו) כי ארוע אצילי הוא ארוע שתמיד יופיע. אפשר רק להתנגד לתוצאות שלו.
שלוש - החלשה של המסטיק.
* ברור שמדובר גם בשליטה בתורה הסיכויים באופן כללי ולאפשר דברים פחות סבירים, על ידי הורדה של האפשרויות היותר סבירות לקרות. אומנם לא סביר שקקטוס יגדל באמצע מגרש כדורגל, כך שזה מוגזם, אבל בהחלט סביר שלאיו דווקא יהיו גולים, ולהחליש את הסיכוי לזה הוא אפשרי. וכך יהיה משחק שלם ללא גולים.
ארבע -
חמש - שינוי של דבר אחד לתוך המסטיק. אני מניח שכאן אתה יכול כבר לשנות דברים שהמסטיק עשה למען אציל אחר. לשנות פעולה אחת במסטיק לגבי מה שקרה. אני לא בטוח שזה ממש חזק, אבל איזה שינוי בודד בחוקי המסטיק אפשר להוסיף כאן? כלומר גבע יצר גוף, אתה מגיע ומשנה חוק אחד לגביו - לדוגמא שהוא יהיה כושי!
שש - להעניק לאחר. די ברור.
( אני אמר - ניקוד תבונה גבוהה מאפשר לאציל לשלוט בצורה בה המציאות מתאימה את עצמה להפעלת כחות אציליים. אחד נותן לו להעריך את השינויים במסטיק התבונה לפני שהפעולה מבוצעת. שתיים נותן לו להחזיק את התבונה במצבה, ולכן להעלות את מחירן של פעולות אציליות (אולי זה חזק מדי, אבל מאחר שפעולות אציליות הן מיידיות, הוא יהיה חייב להפעיל את היכולת הזו מבעוד-מועד, כמו שדה אנטי-קסם), או שאולי רק להרגיע את התגובות הקיצוניות של התבונה לפעולות רבות אחוזים. שלוש מסוגל להחליש את תגובת התבונה (ולכן אולי גם את הכח האצילי, ואולי לא) בדיעבד, אחרי שהפעולה בוצעה. ארבע מסוגל לחזק אותה, חמש לשנות, ושש מעניק מידה של שליטה על הסיפור הזה לגורם אחר.)