זו גרסה ישנה של המסמך! לחיצה על כותרת המסמך תציג את גרסתו הנוכחית.
היו מספר מאורעות בסשן האחרון שאני לא בטוח שיכלו לקרות. זה מעין דף דיון פתוח כדאי לסגור דברים עד הפגישה הבאה. רוב הבעיות היו בקרב. העדפתי לתת לו לזרום ולחשוב על בעיות לאחר מכן. אפילו על משפטים לא התעקשתי שם.
במהלך המשחק, וספציפית בסשן הקודם, גבע יצר גופים אנושיים זהים לחלוטין לאנשים אחרים. זה לא דבר טבעי. גיוון בין אורגאניזמים הוא חלק מהותי מהטבע, ומהמשפטים של גבע.
אולי הפתרון נמצא בידיעת המלה שלו:
You must not know too much, or be too precise or scientific about birds and trees and flowers and water-craft; a certain free margin, and even vagueness - perhaps ignorance, credulity - helps your enjoyment of these things...
כל הגופים הללו, בין אם שלו ובין אם של אנשים אחרים, לא באמת זהים. הם רק נראים ככה, תודות לחוסר הדיוק האינהרנטי של הטבע. ממש כמו שני עלים על עץ - אם תבחן אותם לעומק תגלה שהם שונים בתכלית, העץ הרכיב אותם מחומרים שונים ובזמן אחר, אבל מבחוץ הם נראים אותו הדבר.
ההוא - ככל שאני חושב על כך יותר, כך נראה לא סביר שיהיו שני גורמים זהים בטבע. בעוד שלגבי שני עלים - זה נראה לנו דומה כי אנו טיפשים מכדי לראות את הנושא לעמוקו, הרי בני אדם לא נראים לנו דומים אלא באם קורים ניסים ונפלאות. לכן עקרונית לא ניתן לעשות זאת (כרגיל, אני משער לעצמי שניתן יהיה למצוא התחקמויות לנושא, אבל בבסיסו של דבר - אין אפשרות לעשות זאת). המשפט של גבע מחזק את הנושא הזה, לא רק שהטבע לא יכול לקבל זאת, גבע בעצמו לא מקבל מעצמו את זה (כי משפט יכול לפחות להשפיע על כיוונים בה התבונה מקבלת נושאים שונים). במקרה הזה גבע מחזק את תפיסת התבונה לגבי שינויים בטבע ולכן על אחת כמה וכמה שגבע לא מסוגל לעשות זאת.
גבע לא מסוגל לעשות את זה כל זמן שהוא מתעקש על זהות. דמיון זה כבר סיפור אחר. נכון, העלים רק נראים לנו זהים כי אנחנו טפשים, אבל הם נראים זהים. צד ימין של הגוף שלך מאד דומה לצד שמאל, למרות שבעצם (וובדיקה מעמיקה) אין ביניהם שום קשר. תאומים יכולים להראות זהים לעין תבונה בלתי-מזוינת, ואפילו סתם אנשים לפעמים יוצאים נורא דומים אחד לשני.
אפשר אפילו לומר שחלק מההגדרה של הטבע הוא היכולת ליצור עותקים בלתי-מושלמים, אך מאד מאד דומים. לפעמים דומים עד-כדי-כך שהם זהים מבחינה פראקטית (תלוי מאד בבחינה הפראקטית, כמובן).
— אני 2007/08/27 19:21
אם גבע מוסיף לעצמו גוף, הגוף הזה צריך להכיל רק את התבונה שלו, לא את הצד האצילי. בדיוק כפי ששיחזור הגוף של שמעון על-ידי לילי לא הפך אותו לאציל, אלא רק גרם לו לחשוב שהוא אציל. ייתכן ששילוב בין גבע ולילי או גבע וטליה (אם כי אני תוהה באיזה זוית היא יכולה לעזור כאן) או גבע ושמעון (שמחובר עכשיו למחוקק כמו בלונדינית לממצצה) יעבוד, אבל לא טבע נטו.
כמו-כן גבע לא יכול ליצור גוף עבור גורם תבונה שמת ובכך להחזיר אותו לחיים. אין שום סיבה תבונית שזה יעבוד1). אפשר להחזיר יצור-תבוני שמת בתור רוח או ערפד - כי אלו פעולות תבוניות מוכרות לצרכי מס - אבל אי-אפשר באופן טבעי להחזיר מישהו שמת למצבו הקודם.
גם כשאנחנו יוצרים גופים לרוחות שמחזיקות את המקום, הן לא חוזרות למצבן הקודם אלא נשארות רוחות.
הכצעקתה? ראשים של אנשים לא מתפוצצים או נעלמים ככה סתם. אנשים הולכים לישון, אבל לא להתפוצץ, כך שאי אפשר יהיה לעשות זאת שוב.
זה בהחלט משהו שקורה באופן טבעי, אבל כמה זה קשה?
אפשר לגרוע מהלב ולהחליש אותו עד שקורה משהו. זה כמובן יהיה קל יותר לביצוע על איש מחשבים עצל שבולע כולסטרול כל היום מאשר על רץ מרתון עם עורקים בעובי שש צול. לב של אצן כזה יגלה התנגדות ברמה שלוש, כך שגבע יצטרך להשקיע אחוז כדי להחליש אותו. לבבות חלשים יותר יכנעו לו ללא אחוזים. בכל מקרה, אתה לא יכול להבטיח שזה יהיה דווקא התקף-לב.
עדיין, אי-סדירויות בקצב הלב הן דבר טבעי שיכול לקרות לכל אחד. גבע יכול להוסיף איזה מין פרפור שיגביר מאד את הסיכויים של התבונה המושפעת ללקות בדום לב מתישהו בעשרים השנה האחרונות.
עכשיו שסיימנו להתנכל לתום וסגרנו קצת קצוות בקשר לאיך אצילים משפיעים על העולם, ניקוד התבונה (“אנושי”) הפך לקצת חסר משמעות. ניקוד שקל מאד לחיות בלעדיו, ושאין פיתוי לשחק אותו (למרות שיש לו כמה יתרונות מאד רציניים - כמו לבנות בית לגו של ששת-אלפים חלקים לפני שגבע מספיק לגלגל ג'וינט).
הנקוד במלה מעניין ומגניב מהרגע הראשון, וכך גם הניקוד של החוק (“מקום”). שניהם מוצלחים למשחק ובשניהם ברורים ההבדלים בין נקודה לנקודה.
לאני (“ספיריט”) יש קצת בעיות. ההבדלים בין נקודה לנקודה לא תמיד ברורים, ויכולות מסוימות ממש נראות טפשיות (למה צריך משפט גריעה באני?). צריך לעשות עם זה משהו, ועדיין, האני לפחות מועיל מאד. ככל שיש לך יותר באני, כך אתה יכול לפעול יותר. הוא מאפשר לך יותר משחק כאשר אתה מותקף, ודוגרי שלוש הוא באמת המינימום הדרוש למשחק סביר.
אבל למה שמאנצ'קין טוב ייקח ניקוד גבוה בתבונה? הרי את רוב מה שלילי יכולה לעשות עם הארבע שלה שמעון יכול לזייף כל זמן שהגוף שלו נמצא בתוך החוק שלו, שזה פחות-או-יותר תמיד.
גולה העלתה רעיון של לתת לאצילים בעלי ניקוד גבוה בתבונה יתרון בפעולה על יצורים-תבוניים (כולל אצילים, או לפחות החלק התבוני שלהם). ניקוד גבוה נותן לך מהירות תגובה גבוהה יותר, אבל הוא צריך לתת לך גם תפיסה טובה יותר, אינטואיציה טובה יותר, אינטילגנציה ויכולת טקטית גבוהות יותר, וכיו“ב. כל אלו דברים שלא כל-כך באים לידי בטוי, בעיקר בגלל שאנחנו משתמשים ביכולות האנושיות של השחקן ולא של הדמות2).
בשיחה בין הדי-אם המסתורי שלנו לבין השחקן של שמעון גמזו עלה רעיון אחר:
מקום הוא מה שמחוץ לעולם, מלה היא העולם עצמו, ותבונה היא מה שבתוך העולם. תבונה היא המסטיק שמחזיק את המציאות למרות השטויות והזוועות שגבע עושה. אותו מסטיק שיוצר בכולנו את האמונה האינטואיטיבית בסיבתיות. אצילי עם ניקוד תבונה גבוה יכול לשחק עם חוקי המסטיק.
חשוב לזכור שפעולות אציליות המגיעות מחוץ לתבונה מתרחשות על ציר זמן אורתוגונאלי למסטיק, ושהמסטיק תמיד מסתדר עם עצמו.
גולה מוסיפה ומזכירה שההוא תמיד אמר שהתבונה והמלה (“כוחות”) מנוגדים זה לזה. אני דווקא הייתי אומר שאם-כבר שהחוק והתבונה מנוגדים זה לזה, ושהמלה והאני חוברים יחד כדי להגדיר את ההשפעה של הראשון על השניה.
כיצד מפרידים ודואגים לשונות בין אנושי גבוה של לילי לאנושי גבוה של אוגי? היכן ההבדל?
אני לא יודע, ממתי אנחנו דואגים לשונות כזו? במלה היא נוצרת מעצמה, אבל במקום ובאני אין שונות מוצהרת מלבד זו שנובעת משוני במשפטים. לא?
אנחנו אנשים די יצירתיים, אני חושב שהשונות תדאג לעצמה. וסביר מאד להניח שלילי תעבוד טוב יותר עם הספים שבמסטיק, ולו כהעדפה אישית.
אז מה אומרים ניקודים שונים?
אני אמרתי - ניקוד תבונה גבוהה מאפשר לאציל לשלוט בצורה בה המציאות מתאימה את עצמה להפעלת כחות אציליים. אחד נותן לו להעריך את השינויים במסטיק התבונה לפני שהפעולה מבוצעת. שתיים נותן לו להחזיק את התבונה במצבה, ולכן להעלות את מחירן של פעולות אציליות (אולי זה חזק מדי, אבל מאחר שפעולות אציליות הן מיידיות, הוא יהיה חייב להפעיל את היכולת הזו מבעוד-מועד, כמו שדה אנטי-קסם), או שאולי רק להרגיע את התגובות הקיצוניות של התבונה לפעולות רבות אחוזים. שלוש מסוגל להחליש את תגובת התבונה (ולכן אולי גם את הכח האצילי, ואולי לא) בדיעבד, אחרי שהפעולה בוצעה. ארבע מסוגל לחזק אותה, חמש לשנות, ושש מעניק מידה של שליטה על הסיפור הזה לגורם אחר.
חשוב לזכור שאין אפשרות להתנגד לארוע אצילי ישירות (ולדוגמא להעלות את מחירו) כי ארוע אצילי הוא ארוע שתמיד יופיע. אפשר רק להתנגד לתוצאות שלו. גם הנקודה הזו מאד בעייתית, כי המסטיק תמיד משתנה לאחר פעולה אצילית, על זה אין הרבה מה לעשות. והנחה יסודית למשחק היא שהפעולות של האצילים (גם תבוניות) הם מחוץ לתפיסת התבונה. כך שאם המסטיק השתנה מפעולה אצילית הוא שונה. פעולה אצילית יכולה לבוא רק אחר כך.
החלשה של המסטיק.
שינוי של דבר אחד לתוך המסטיק. אני מניח שכאן אתה יכול כבר לשנות דברים שהמסטיק עשה למען אציל אחר. לשנות פעולה אחת במסטיק לגבי מה שקרה. אני לא בטוח שזה ממש חזק, אבל איזה שינוי בודד בחוקי המסטיק אפשר להוסיף כאן? כלומר גבע יצר גוף, אתה מגיע ומשנה חוק אחד לגביו - לדוגמא שהוא יהיה כושי!
להעניק לאחר. די ברור.
המקום המרכזי שאני (ההוא) רואה בין הגישות היא ש: שרול יותר מסתכל על השפעות על הכוחות של האצילים במסטיק. בעוד שאני יותר ניסיתי להסתכל על יכולות שבאות מהמסטיק עצמו.
ההשפעה על הכוחות של האצילים נשמעת לי קצת כללית וקשורה באמת יותר לתפיסה טובה והבנה של “מצבים אציליים” באשר הם, כלומר לידיעה או החזקה. לא ברור לי מה בעצם מייחד את האנושי הגבוה מבחינת האצילות, שכן הוא פועל רק על החלק התבוני של האציל, כפי שיכול לפעול על כל יצור תבוני אחר. ומה בדבר ההוספה והשינוי, איך הם באים לידי ביטוי והאם בכלל ניתן לעשות פעולה ישירה כזו על אציל. אולי ניתן לשלב בין שתי הגישות. הרי נאמר שפעולה על אצילים חייבת להיות עקיפה, אז אולי תעשה בכל מקרה דרך העולם, תגדיל את הסיכויים למאורע (אצילי לצורך העניין) או תכוון אותו בדרך מסויימת וכדו'..סמדר