אוגי הוא האציל של הגוף. נכון לפגישה שביעית, פניו עדיין לא נראו לעין בלתי מזוינת. לאחר שהועבר למשמורת זמנית בקופסת הגפרורים שבכיסו העליון של גמזו, הוא ניתן לידיו הנאמנות של ארתור, אשר דן אותו למיתה על סמך מעבר על החוק הראשון, הוא החוק האוסר לאהוב, ונידון למוות בעקבות עדותו של גמזו, תחת המשפט “האמת תצא לאור”.

לילי נתנה לו בז'יטון ומצאה לו תמונה פה, אבל מאחר שחיפוש אחר “blacken the angel” מעלה תוצאות רבות הרשתי לעצמי להעלות גרסה באיכות גבוהה יותר.

בסשן השביעי התגלתה העדות הבאה מפיה של לילי: למעשה, בשיאו של המאבק המאומץ במשחיר הרוחות העלום גיליתי שהוא בעצם אוגי, סבי האבוד, זה שגאל את סבתא שלי, לפני שנים, מחיי בדידות והתעללות אכזרית על ידי סמיר הנורא מטול כרם. אני מודה שלקח לי זמן לספר לחברה. סיפורים משפחתיים הם עניין מסובך, בייחוד לערבייה ישראלית- אשת סף, שנמצאת במשברי זהות תמידיים. הייתי צריכה להתמודד עם העבר ולהבין שאני באמת רוצה להציל את סבא, אחרי הנזק שעשה לנו (ואולי להשתמש בו בעתיד לאיזה תיקון, מי יודע).

קצת לאחור ובקיצור - במבצע מסובך וממושך חילצנו את גופו של אוגי שהיה כלוא בניו עדן במשפט “זכור את יום השבת לקדשו..”. שם גיליתי את האבחנה בין הפן לפנים (עם שווא נע בפ') וע“י הכניסה לפנים דרך גוף של אחד המתפללים במקום, הוצאתי את גופו של אוגי והחלפתי אותו בגוף שקיבלנו מידי הקאמורה. לא בחינם, כי אם תמורת שתיים מיכולותי, הצצה למקום אחר ומעבר אליו. שמעון שעזר לי מאוד בכל הענין גילה גם הוא כמה אבחנות אוניברסליות חשובות, שהשפיעו עליו מקצה לקצה (אם כי הדרך הזו הוא כבר חזר מאז). בכל מקרה, חזרנו ארצה ואת אוגי המורדם שלחתי לעזה, בתקווה להפגש שוב ביום מן הימים.

המשך יבוא.