ספרות או בשמה הפרטי, גרטרוד, אצילה עלומה שראינו בינתיים רק מרחוק. ניסינו לחדור למקומה הפרוזאי דרך בית זונות ניו יורקי מעופש, אבל גילינו שזוהי מלכודת טולקינית והכפילים ששלחנו לשם הושמדו עד תום. גישה נוספת הייתה דרך הספרייה המרכזית בניו יורק. שם גילינו מקום-מראה, שמשקף בדיוק את חדר הספרייה שבו ישבנו. גילינו גם שכל ספר בסדרה מ A-Z הוא סף לעולם הספרותי. התחלנו לקרוא (בעוד גמזו מלהג ומרעיש את עולמם הסדור של חוקרים מסורים), אבל לא עברנו את הסף. הגישה הנוכחית לספרות הושמדה בטרם עת באקט אימפולסיבי ומצער של שריפת הספרייה על ספריה ויושביה גם.

גרטרוד עדיין מחכה בצד השני, שנעבור את הסף ונרעיש אולמות.

התמונה הגיעה מכאן.

– אחרי שהשארנו אחרינו (לפני שלושים שנה) אדמה חרוכה (אבל מי זוכר.. ובעצם מי בכלל ידע על זה קודם?) החלטנו לשוב ולנסות להכיר מקרוב את גרטרוד ומשפחתה, שהתגלתה לאחרונה כמשפחת העל האוסטרלית שלנו. מעבר לקירוב הלבבות המתבקש, חשוב היה גם להבין מי הנפשות הפועלות במשפחה שלנו ובמשפחות אחרות ומי נגד מי ולמה. בעיקר על רקע המלחמה הנוכחית בין חלק ממשפחות העל , שברגעים אלה מחרבת לנו את אדמת הקודש. אז ברחנו מהארץ לניו יורק וביקרנו שוב בספרייה המרכזית, שם עובדת גרטרוד. גרטרוד, יש לציין מממשת לחלוטין את המראה הפדגוגי-נאצי שלה. מלכתחילה הייתה מנוכרת וקרירה, בעיקר משום שהיא בטוחה שבגללנו אוגי מת (מה שנכון באופן חלקי למדי, אבל היי! כמה דיסקרטיים ואציליים אנחנו לאורך זמן). סיפרנו לה על מעלליו התוקפניים נגדינו ואני גם נסיתי לדבר על ליבה בגילוי משפחתי מרגש. אבל לא היה פשוט בכלל. גרטרוד נותרה קשה וצוננת. אמנם תוקפנית פחות אבל כאמור, פדגוגית יותר ונאמה לי על חובתנו המוסרית להכות על חטאי העבר ולהצטרף למשפחה.