כלים של משתמש

כלים של אתר


supernova:תגובות:מלינה

לילי 2007/07/23 19:54

רק לציין בצורה תרבותית, שמלינה התחילה ראשונה.


שמעון גמזו 2007/07/23 20:58

זה מה שאתם אומרים תמיד, אבל אף-אחד כבר לא מאמין לכם.

טרוריסטים.


לילי 2007/07/23 23:02

הכאב שלך מובן בהחלט.


לילי 2007/07/29 23:31

כתוב לי איפשהו שהשיר מתייחס לישעיהו (ו 5), שתפס את עצמו כטמא ופסול מלשרת בקודש וזכה במעמד ההקדשה שלו לטיהור, על ידי אחד השרפים (בניגוד לדובר בשיר שלא זכה ונשאר טמא) .


אני 2007/07/30 03:39

כמובן. קדוש קדוש קדוש, וכל הקטע הזה. הטריפ של ישעיהו.

ביאליק מאד אוהב את ישעיהו, ואת הקטע הספציפי הזה במיוחד. השווי, לדוגמא, את פתיחת השיר “דבר” (“את-רצפת האש מעל מזבחך זרה הלאה, הנביא”).

השיר הזה בכלל רווי בהתייחסויות מקראיות, משנאיות ותלמודיות, כדרכו של חיים-נחמן. תהלים, בבלי, איוב ולא מעט תהלים. וכמובן סיפור נח (“יוני הזכות” וכל זה).

רק חשוב לציין שהדובר לא נשאר טמא. יש לו ציפורים וילדים להיטהר בם. עובדה שבסוף ביאליק הצליח לכתוב שירים.


לילי 2007/07/30 18:13

נכון שלא נשאר טמא, אבל עדיין מבטא איזו תחושת נחיתות והסתאבות, שקיימת בהרבה שירים של ביאליק, ניתוק מהמקור מהחזון, דבר שכביכול משתק את הנביא/המשורר. זה גם מזכיר את המאמר המצוין שלו, גילוי וכיסוי בלשון ואת הטענה שהמילים מדרדרות מהמקור הטהור לכדי קליפות ריקות. גם בשיר הוא מוצא את המפלט בציפורים ובילדים, בהבעה לא לשונית.


ההוא 2007/07/30 18:47

אז איך העובדה שבסוף הוא מתנקה (בעזרת הילדים והאפרוחים) מסתדרת עם מלינה?


אני 2007/07/30 19:18

נחיתות והסתאבות בתחילת השיר, בהחלט, אבל בסוף הכל מסתדר. אני לא חושב שהשורה האחרונה נכתבה בטון יגע או מסואב, אלא להיפך - בהתרוממות רוח התואמת לחלוטין את השורה הראשונה.

שימי-לב שגם בגלוי וכסוי (שאני, אגב, הקלדתי במו מקלדתי לטובת פרוייקט בן-יהודה, ושיצא לפי דעתי באותה שנה עם “חלפה על פני”) ביאליק לא מציג תאוריה אנטרופית או התנוונותית. התדרדרות המלים היא ענין שולי, סימפטומאטי: “אין מהרהרים אחרי מידות הטבע”, ו“אולי כך יפה לאדם, שיהא יורש את קלפת המלה…”. עיקר המסה נוגעת בסיבה שמאחורי הסימפטום, בכך שכל מלה, למרות היותה “בשעת לידתה גילוי נפשי עצום ונורא, נצחון גדול ונשגב של הרוח” אינה אלא כסוי. שקר. בחזקת שטר-חוב על שטר-חוב, “והחוב אינו בא לידי גובינא לעולם”.

כך בשפה, כך בשירה, כך בחיים. המלים מסואבות מראש, וטוב שכך, כי אותו סאוב נושא בחובו את זרע חורבן המלה, ורק אותו חורבן מאפשר לנו להציץ, רק לרגע, אל מעבר לסף. “חלפה על פני” הוא מעין קריקאטוריזאציה של התהליך - מן התהום, דרך הרפש, ואז - בעזרת מקלחת מהילדים - בחזרה אל התהום הטהורה, הקדם-מילולית, שרק המגע בה מעניק לשיר שאתה קורא - גבב של מלים מרופשות - זכות קיום (“כל יצירת רוח שאין בה מהד אחד משלשה אלה, אין חייה חיים ורתוי לה שלא באה לעולם”, מסיים ביאליק את המסה).


אני 2007/07/30 20:08

ביאליק מתנקה בעזרת אפרוחים. הנה תמונה שאני הולך לסחוב איתי לקבר.

בכל-מקרה, ואולי בניגוד לדעת חלק מהפארטי, מלינה עשתה לשמעון המון טוב. לא שאין בעיתיות בהתמכרות לעז, אבל מלינה לקחה את האישיות המתפרקת של שמעון ונתנה לה דחיפה עזה באיזשהו כיוון. עכשיו שמעון נוסע. והדרך לא פשוטה. ויש הרבה קפיצות. אבל האלמנט המטהר והמרפא נמצא שם.

מלינה היא האפרוח. מלינה היא הילדים המשחקים בשער. גם עם חצי מנבחרת הפוטבול הג'מאייקאני תקועה לה בתחת, היא עדיין טהורה. קדם-מילולית. הרי אפילו לשקר לה אי-אפשר, אין לזה שום משמעות. לך תדע, אולי מלינה היא האמת האבודה של שמעון.


ההוא 2007/08/01 16:29

קדם מילולית?


אני 2007/08/01 17:41

ע“ע קשיי התבטאות נרחבים


לילי 2007/08/01 19:52

אני מסכימה (ואפילו הסתכלתי שוב במאמר) ובאמת לא דייקתי. אין כאן התנוונות וצריך גם לומר שהסימפטומטיות של המילה- כקליפה ריקה, סממן חיצוני, רפלקסיבי ומרושל- משמשת בעיקר כסוג של הגנה מפני הפחד מהמפגש עם אותו מטען ראשוני, תוהו אפל, המפגש עם “אותה הבלימה פנים אל פנים בלי חציצה”. ולא לגמרי ברור לי באיזה שלב התפתחותי מלינה נמצאת. האם היא באמת כל כך ראשונית או שמא קשיי ההתבטאות שלה הגנתיים במהותם ומכסים על איזה תוהו אפל (שלחלוטין מבצבץ לה מכל החורים).


אני 2007/08/02 12:50

אני בכלל לא חשבתי על קשיי ההתבטאות שלה כמגננה, אלא אך ורק כשחיקה של מגננה קודמת. סביר להניח שמלינה היתה פעם יותר מילולית ומלאת כיסויים, אבל עכשיו המלים מתקלפות ותחתן מבצבץ התוהו (ועושה לשמעון “קוקו”).

אבל את צודקת, יכול להיות שדווקא קשיי ההתבטאות הם המגננה. שפעם התהום שלה היתה רדודה יותר, והלשון לבדה הצליחה לסכור אותה, אבל אז התהום הפכה עמוקה יותר ומלים כבר לא מצליחות לעצור אותה1), אז היא משתמשת בפלסטר מסוג חדש - קשיי התבטאות.

לשמעון קרה דבר די דומה. הוא עדיין משתמש בתרופה הישנה (דיבור), אבל בכמות כפולה ומשולשת. להגנוּת להגנוֹת.


ההוא 2007/08/29 18:20

במאמר: http://www.hayadan.org.il/wp/self-deception-is-dangerous-2408074/

מדברים ישירות על נושא המאבק בין שני התפוחים שבינך. בהצלחה.


1)
זו “עליית התהום” של הלשונות הלא מילוליות - “עוד לשונות למחוקק”, כפי שביאליק כמעט כותב
supernova/תגובות/מלינה.txt · מועד השינוי האחרון: 2013/11/03 01:44 (עריכה חיצונית)