זו גרסה ישנה של המסמך! לחיצה על כותרת המסמך תציג את גרסתו הנוכחית.
לילי 2007/07/23 19:54
רק לציין בצורה תרבותית, שמלינה התחילה ראשונה.
שמעון גמזו 2007/07/23 20:58
זה מה שאתם אומרים תמיד, אבל אף-אחד כבר לא מאמין לכם.
טרוריסטים.
לילי 2007/07/23 23:02
הכאב שלך מובן בהחלט.
לילי 2007/07/29 23:31
כתוב לי איפשהו שהשיר מתייחס לישעיהו (ו 5), שתפס את עצמו כטמא ופסול מלשרת בקודש וזכה במעמד ההקדשה שלו לטיהור, על ידי אחד השרפים (בניגוד לדובר בשיר שלא זכה ונשאר טמא) .
אני 2007/07/30 03:39
כמובן. קדוש קדוש קדוש, וכל הקטע הזה. הטריפ של ישעיהו.
ביאליק מאד אוהב את ישעיהו, ואת הקטע הספציפי הזה במיוחד. השווי, לדוגמא, את פתיחת השיר “דבר” (“את-רצפת האש מעל מזבחך זרה הלאה, הנביא”).
השיר הזה בכלל רווי בהתייחסויות מקראיות, משנאיות ותלמודיות, כדרכו של חיים-נחמן. תהלים, בבלי, איוב ולא מעט תהלים. וכמובן סיפור נח (“יוני הזכות” וכל זה).
רק חשוב לציין שהדובר לא נשאר טמא. יש לו ציפורים וילדים להיטהר בם. עובדה שבסוף ביאליק הצליח לכתוב שירים.
לילי 2007/07/30 18:13
נכון שלא נשאר טמא, אבל עדיין מבטא איזו תחושת נחיתות והסתאבות, שקיימת בהרבה שירים של ביאליק, ניתוק מהמקור מהחזון, דבר שכביכול משתק את הנביא/המשורר. זה גם מזכיר את המאמר המצוין שלו, גילוי וכיסוי בלשון ואת הטענה שהמילים מדרדרות מהמקור הטהור לכדי קליפות ריקות. גם בשיר הוא מוצא את המפלט בציפורים ובילדים, בהבעה לא לשונית.
