חזרנו מההפסקה הארוכה ביותר עד כה - כמעט תשעה חודשים. בינתיים הקוקילפטילה חדל מלימודי הקולנוע וחזר לעיר, חמון נפרד מאשת חיקו (בינתיים סופית) והחגזר בחופש-גדול. זמן מושלם למשחק. אתמול נפגשנו באזכרה והחלטנו לשחק היום אצל הקוקילפטילה1) מהערב ועד הלילה.
כשהגעתי עם הצאץ, הקוקילפטילה עוד לא היה שם ואדון גרבחוסה הודיע שהוא הולך לשחק פוקר בלילה. אחרי כמה זמן הקוקילפטילה הגיע, אבל מייד הוא שיחד את החגזר להביא לו קולה מהקיוסק מעשה גינזו בצובוק ונאלצנו לחכות עוד. בסופו-של-דבר יצא לנו איזה שעתיים של משחק, אבל היה נחמד.
לופטיק מנסה דיפלומטיה מעוד גינזו מחפש משהו מועיל בציוד שלו. הם מנסים לזמום קצת בלחש, אבל הצללים בברור שומעים אותם ומכירים אותם היטב (אחד מהם מזכיר ללופטיק את מעלליו
בחדר ארבע). הם רוצים שהילדים ישארו כאן במקומם והם יצאו החוצה ויחיו את חייהם. לופטיק מאיים בהתאבדות והצללים אומרים לו ללכת על זה. בסוף לצל של גינזו נמאס והוא מזנק על הגמד.
גינזו מטיל את מרחבא ועוצר אותו, הצל נפגע, אבל מצליח להזיז את מרחבא הצידה ללא קושי (“אתה חושב שהצעצועים שלך אמיתיים פה, ילד?”). אז הוא מניח את ידיו על כתפיו של גינזו וגורם לכאב מאכל שזורם לתוכו. מי שמביט היטב מבחין בכתמים שחורים כדיו זורמים מאצבעותיו של הצל ומשתלטים לאיטם על גינזו.
טר צועק ללופטיק להביא לו לפיד, ולופטיק משליך לעברו בחופזה לפיד ותיבת-הצתה ומזנק בעוז לעבר גינזו. יכולת הזינוק של לופטיק מפתיעה אפילו אותו עצמו כשהוא מרביץ סלטה אדירה מעל הגמד. גינזו מרים את ידיו כנגד הלחץ של הצל, לופטיק תופס אותן בעודו באוויר ושניהם מתגלגלים ארצה.
גינזו חושף ישבן, ולמרות שדי ברור שהצללים יודעים על הקעקוע הצל של גינזו נחטף למרומים כמו בידי סופה פתאומית.
בינתיים טר הצליח להצית את הלפיד שלו, והוא רץ אל הצל שלו ודוקר בו במרץ. הלפיד עובר דרך הצל ויוצא בחזרה כבוי. הצד מתנפח ומשפריץ מהחור שהלפיד לא עשה מין צללית שחורה וצמיגית שפוגעת בטר ומדכדכת אותו מאד (הוא נזכר בזונת הנמל
מסשן שבע-עשרה). לוקח לחגזר קצת זמן להיזכר שטר לפני רגע נלחם בצל הזה והביס אותו בטכניקות אחרות לגמרי - בשבילו עברו חודשים ארוכים.
הצל של לופטיק נע לעברו, ולופטיק מתחיל לנהל איתו שיחה ארוכה.