כלים של משתמש

כלים של אתר


brotherhood:060331

סשן תשיעי - ממרומים קראתיך (31/3/06)

שבוע שעבר לא שיחקנו כי לא היה זמן, אבל קבענו ליום ו' שאחריו.

פרידה, חצי פרידה

החבורה קצת מזועזעת מהמפגש עם הדרקון והרוכב - רוכבי דרקונים לא נראו בארץ זה עידן ועידנים - וכולם מנסים לנחש מה הוא רצה ולאיפה הוא עף, ומאיפה. הכיוון הכללי היה פונטרדאנה, אבל קשה מאד לנחש, ובין ניחוש אחד למשנהו החבורה כבר נכנסת לפאתי סילברשור והילדים נפרדים מהחבורה של פיקו. אחרונים נפרדים גינזו וסאנצ'ז, שמאד התחברו בזמן המסע המשותף, ולופטיק, או השחקן של לופטיק (קשה לפעמים להבדיל) כל-כך מתרגש שהוא מעמיד פנים שנכנס לו משהו לעין.

פיקו אומר משהו על זה שהסירה שלוקחת אותו ואת החבורה שלו לארכיפלג יוצאת רק בעוד כמה ימים ושהוא מתעתד לבלות אותם באכסניה סמוכה, אז אם הילדים זקוקים לעזרה הם מוזמנים להתדפק על דלתו.

סילברשור המעטירה

הים הגדול ששוכן במערב פורץ אל תוך היבשה בלשון-ים עצומת מימדים. במקום טוב על חוף הלשון הזו שוכנת עיירת נמל צפופה למראה בשם סילברשור.

פונטרדאן, סילברשור והסביבה

גם בימים כתקנם, כשמגיעים לכאן בעיקר מלחים וסוחרים שמשנעים מטען רצוא ושוב, סילברשור מלאה באנשים, אבל כרגע היא ממש הומת-אדם. כאילו כל העולם ואחותו נמצא בדרך לאנשהו. הילדים מחליטים שהם צריכים לפוש מעט, אז הם נכנסים לפונדק הראשון שנקרה בדרכם, הלא הוא “הקיפוד המשהק”.

בתחילה די מתעלמים מהם, אבל ברגע שטר מניח קצת זהב על השולחן הגישה משתנה מהקצה אל הקצה. המוזג ובעל-הבית, גבר גבוה ובריא-בשר בשם אורלין, שקודקודו העצום מצמח אניצים ארוכים בצבע הפשתה, קולט באחת שהגיעו לפונדק שלו שלושה פרייארים עשירים. הוא מציע להם מיד חדר פרטי לאכול בו, מעמיס לפניהם מעדנים ומגדנות כיד המלך, ממלא ספליהם שיכר ובאופן כללי דואג לכל מחסורם תמורת סכומים לא מבוטלים אותם הוא רושם בחדווה בפנקס שלו בזה אחר זה.

חדר 4

אין מה לדבר, אלו הם החיים היפים. הקוקילפטילה אפילו מחליט לפנק את הדמות שלו במפגש חפוז עם זונה, וכך קורה שלופטיק, בן הארבע-עשרה, שואל את אורלין בנון-שאלאנטיות מה עם קצת בידור מהמין הנשי. הלה ממהר להציע לו כל-מני קומבינאציות ואפשרויות, כשהוא מתעקש שבחורה אחת לא תספיק לגבר גדל-ארנק כלופטיק.

לופטיק, אגב, מציע לחבריו להצטרף, אך הם מסרבים. הגמד גמד, וגם צעיר מאד, וגם מתבייש להראות את התחת (מסיבות שנסקרו בעבר), אז חמון מחליט שגינזו לא בעניין, אבל החגזר דווקא די מתלהב מהרעיון. ובאמת, טר כבר בן חמש-עשרה, והוא מאד מפותח לגילו, והוא במין מסע התבגרות שכזה, זה הגיוני… אבל מה תגיד אמא? אני מזכיר לחגזר שטר בא ממשפחה מאד מסורתית. שלמרות שבא לו, הוא יודע שהמעשה הנכון הוא לחכות עד לחתונה. להשאר טהור. ובהחלט לא לאבד את בתוליו לזונת-נמל. החגזר שוקל את האפשרויות ומחליט שטר - כמו סופרמן - נשאר נאמן לאופי הנחנחי שלו1).

!אני איתך, טר

בסוף לופטיק מקבל מפתח לחדר מס' 4 בפונדק, שם יצפו לו - בעוד כרבע שעה - שתי הזונות המשובחות ביותר שאורלין יצליח למצוא בהתרעה קצרה כזו. כדי להשאר נאמן למשחק אני מושיב את הקוקילפטילה מול המחשב שלי עם תמונות של בחורות ערומות ואומר לו לדמיין בעצמו מה בדיוק קורה שם ולחזור מתי שנראה לו. אני חוזר לשחק עם חגזר וחמון ואחרי שלוש דקות וחצי לופטיק חוזר לחדר עם חיוך אדיר על הפרצוף. שלוש דקות וחצי. ראו הוזהרתן.

דיסקרטיות

אחרי שהילדים טיפלו בכל הדברים החשובים, הם מתחילים לחטט ולחקור. כפי שכבר אמרתי בעבר, הם מתייחסים למשחק כאל משחק מחשב: כל דבר הוא רמז. כל דמות שהם פוגשים עשויה למסור להם מידע בעל ערך, אבל הם לא יודעים עוד מה הם רוצים לדעת, אז הם מנסים את כל האפשרויות בכל-פעם שהם פוגשים מישהו. עכשיו יש להם את אורלין, והם הגיעו לכאן בעקבות קרע מכתב שהזכיר כמה מושגים מעורפלים, אז הם מנסים על אורלין את כל המושגים. הם שואלים אותו אם הוא יודע משהו על “בועת גלוסטר” - ואורלין מושך בכתפיו במבוכה; או על “ציידי לויתנים” - ואורלין מודיע להם שלויתנים יש רק בים; או על “דארלית' הינטרבון” - וכאן אורלין זוקף את גבותיו בענין.

“דארלית'? אני לא מכיר שום דארלית', אבל הינטרבון דווקא כן. דאגוברט הינטרבון קוראים לו. כולם מכירים אותו. מר הינטרבון. כן. כן. הוא איש חשוב מאד כאן, בסילברשור. הרבה כסף. הרבה סודות.”

“ומה עושה מי שרוצה אולי להיפגש עם ההינטרבון הזה?” מצייץ גינזו באוזני אורלין.

“בשביל המחיר הנכון”, מזמזם לו אורלין בחזרה, “אולי אני אוכל לסדר משהו. תן לי לבדוק.”

אורלין חוזר כעבור כארבעים דקות ואומר שהוא דיבר עם מישהו שעובד בשביל מר הינטרבון ושהוא סידר להם ראיון אצלו למחרת בבוקר. אני שואל את הילדים אם הם רוצים ללכת לישון, אבל שלושתם מביטים בי במבט מתחנן ושואלים אם יש בעיר הזו הימורים. אמהות, שימו-לב, אני התרעתי על הבעיה.

בכל-אופן, אורלין שמח מאד לכוון אותם למאורת הימורים של ידיד שלו בה הם מפסידים כמה מאות ג'י-פי2) במשחק בלק-ג'ק של ממש, נוסח לאס-ווגאס. בדרך חזרה ממאורת-ההימורים אל הפונדק, גינזו ולופטיק מקבלים תחושה חזקה שעוקבים אחריהם. זה לא באמת מפתיע בהתחשב בזה שכבר מזמן אין נפש חיה בסילברשור שלא יודעת שהגיעו לעיר שלושה ילדים משונים ששואלים על בועות ולויתנים ומחפשים את הינטרבון, אבל את הילדים זה עדיין מדאיג. מדאיג אפילו יותר כשטיפוס מגויד וקישח למראה מפציע מאחורי גינזו ומלטף ממנו את תרמיל הגב שלו במיומנות כזו שלופטיק כמעט מוחא לו כפיים.

אם לא ראיתם את הארי

האדרנלין שמשתחרר כתוצאה מהמפגש הבלתי-צפוי הזה מנקה את ראשם המעורפל של הילדים וממריץ אותם לכדי מרדף נמרץ, אבל הגנב מכיר את רחובות סילברשור היטב. הוא משתחל אל תוך סמטה צרה ובתנועה חתולית מטלטל את עצמו עד לגגו של אחד הבתים. משם, ובזמן שלופטיק כבר מתחיל לטפס אחריו, הוא תוקע ספרינט מגג לגג עד קצה הסמטה ומשם הוא מדלג מין דילוג נחשוני מעל לרחוב הבא.

גינזו מביט בו בצער גלוי. הוא רואה את הזהב והציוד שלו מתרחקים מעבר להישג ידו הקצרה והדבר ממלא אותו תוגה נוראית. יותר מכל חבל לו על מרחבא, מטה האנרציה הקסום שהוא מצא בסוף הסשן הרביעי, שנמצא בתוך התיק שלו… ואז מגיעה ההברקה. למען ההגינות, שוחחנו כולנו יחד על המצב העגום וגולה היתה זו שעלתה על קו המחשבה הזה, אבל גינזו הוא זה שיודע גמדית. הוא מתנער, ובדיוק בזמן שהגנב נמצא בין שמים וארץ הוא מרביץ שאגה בגמדית צחה לאמור: “עצור!”

מרחבא עוצר מיד, בעקבותיו עוצר גם התרמיל, ואחריהם עוצר - רק לרגע - גם הגנב המסכן שנושא את התרמיל על גבו. ואז רצועות התרמיל פוקעות, כח-המשיכה תובע את שלו והגנב צונח מרחק של שתי קומות וחצי ישר אל תוך הרחוב המרוצף. נשמעת חבטה עמומה ויללות גנביות אודות רגל שבורה או משהו כזה. התרמיל ממשיך להטלטל באוויר, תלוי מהמטה שבתוכו, וגינזו הולך להביא אותו בזמן שלופטיק וטר הולכים לבדוק את הגנב - שהספיק בינתיים לשלוף פגיון ושכבר מזמן היה מסתלק מהאזור אלמלא הכאב הנורא שמסבות לו רגליו השבורות.

"!תתרחק ממני או שאני דוקר אותך"

גינזו מנסה להחזיר את התרמיל שלו. הוא יודע שהמטה שומר על התנופה המקורית שלו, אז הוא מניח שהתרמיל ימשיך יחד עם המטה אל הגג אליו ניסה הגנב לקפוץ. הוא מטפס בעמל רב אל הגג הזה ופוקד בגמדית: “המשך”. המטה באמת ממשיך קצת במסלולו המקורי, אך אז משקלו של התרמיל מושך אותו למטה והוא נוחת באמצע הרחוב. גינזו מתחיל לרצרץ אליו במהירות, לפני שמישהו אחר יחליט לסחוב אותו, אבל אז הוא נזכר שהוא תמיד יכול להפעיל את מרחבא. אוח, איזה חפץ-קסם מצוין!

לופטיק מנסה לתחקר את הגנב ומגלה ששמו הוא זאזאת. הוא שומט את הפגיון וממלמל משהו על זה שהוא רק מבצע עבודה ושהוא בכלל לא היה לוקח את החוזה הזה אם הוא היה יודע שהם קוסמים, אבל כשלופטיק שואל אותו מי שלח אותו הוא מסרב לשתף פעולה. טר חוטף את הסעיף ומצמיד לו סכין לגרון, אבל הוא רק מושך בכתפיו ואומר שהוא מעדיף למות במהירות מאשר לבגוד באדוניו. טר מכניס את הסכין בחזרה לנדן באכזבה גלויה. לופטיק מנסה לאיים על עליו בעינויים, אבל הגנב מנענע בראשו, מישיר מבט ואומר בקול בטוח: “לא, אתם לא תענו אותי. אתם נחמדים, אני רואה את זה על הפרצוף שלכם.”

בדיוק באותו רגע גינזו חוזר עם התרמיל שלו. לופטיק מהנהן אל-עברו של זאזאת ואומר לו “אתה צודק, אנחנו באמת לא מסוגלים לעשות דברים כאלו, אבל תכיר את המענה הראשי שלנו”. גינזו, על כל תשעים הסנטימטרים שלו, מרביץ איזו נחרה עצבנית ועושה פרצוף כל-כך מפחיד שהגנב מתחיל לבכות. הדמעות ממיסות את לב האבן של הילדים והם מוותרים לגנב ומשאירים אותו להרקב בסמטה עם שתי רגליים שבורות.

עכשיו הם באמת מוכנים ללכת לישון, אבל לפני שהם מצליחים להרדם יש עוד דפיקה על הדלת. טיפוס גבוה, כהה ומסתורי - לופטיק מצליח לזהות עליו מספר כלי-נשק חבויים - החובש לגולגלתו מעין תרבוש. הוא מציג את עצמו בתור יטאמידוס, המזכיר של מר הינטרבון. הוא מתנצל על התקרית המצערת עם התרמיל של האדון ההוביט (“אני גמד!” ממלמל גינזו בשיניים חשוקות), פשוט, כשבאים ושואלים כל-כך הרבה שאלות על מר הינטרבון אז הוא צריך לברר מי בדיוק רוצה לדעת. הוא מרחרח קצת סביבם, אבל הילדים שומרים על קור-רוח ראוי לציון. יש להם משהו חשוב להגיד להינטרבון, והם מתכוונים להגיד את זה להינטרבון, ולא לשום מזכיר. ועכשיו, אם אפשר, הם היו רוצים ללכת לישון. יטאמידוס פולט צרור התנצלויות נוסף לחלל האוויר ומסתלק חרישית.

רמאויות קטנות

אחרי שנת לילה הגונה הילדים מתעוררים ומגלים שיש להם עוד כחצי-שעה לשרוף לפני הפגישה עם ההינטרבון הזה. הם מנצלים את הזמן כדי להחליט מה בדיוק הם רוצים לשאול את הינטרבון, ומה הם רוצים לגלות לו. הדבר הראשון שמתברר להם הוא שהם חייבים להראות לו את קרע המכתב, אבל הם ממש לא רוצים להראות לו את הסמל שנמצא בתחתיתו. הסמל הזה, כזכור, מקועקע בבשר ישבנם, ושלושתם הסתירו אותו במשך רוב חייהם.

אחרי דיון ארוך הם מחליטים לגזור את הסמל מתוך קרע המכתב ולהראות להינטרבון רק את הטקסט. זו החלטה קצת מוזרה, אם זוכרים שהסיבה היחידה שלהם להגיע לסילברשור - הסיבה האמיתית להתעניינות שלהם בקרע המכתב - היא הסמל המזורגג הזה, אבל חפיף. במיטב מסורת המשחקים החיים הקוקילפטילה לוקח את קרע המכתב שהכנתי בעמל רב וגוזר מתוכו את הסמל הסודי. רק לאחר גזירה הם מבינים כמה רע זה נראה. קרע המכתב עתיק ושוליו קרועים או שרופים (וטבולים בקפה!), אבל במקום שבו לופטיק גזר את הסמל השוליים ישרים וטריים, אז הקוקילפטילה תופס מצית מעל השולחן ושורף את השוליים החדשים. כרוניקה של אסון ידוע מראש.

כל ההכנות הללו מעבירות להם יפה את הזמן, אז אחרי שאנחנו מצליחים לכבות את הקוקילפטילה הילדים לוקחים את מה שנשאר מקרע המכתב והולכים לפגוש את דאגוברט הינטרבון.

דאגוברט הוא ברנש חשוב, יש לו משרתים ושומרים והילדים נדרשים להפקיד את נשקם בכניסה. לופטיק מציע לחבריו להחביא קצת נשק על גופם, אז גינזו מעמיד פנים שהיד שלו שבורה ושהוא משתמש במרחבא בתור סד. השומרים קולטים שיש אותיות מוזרות על הסד, מחליטים שהוא קסום ודורשים מגינזו להפקיד אותו. טר מנסה להבריח פנימה את הסכין שלו, אך הוא נתפס מיד ומקבל שלל מבטים נזעמים מהשומרים. לופטיק עובר אחרון והשומרים למודי-הנסיון מחפשים עליו טוב טוב ומגלים שאין עליו שום כלי-נשק. אבל עצות הוא יודע לתת, זה כן.

ואחרי כל הטרדה הזו הם מגיעים סוף-סוף ללשכה מפוארת בה ממתין להם דאגוברט הינטרבון עצמו, האיש והאגדה.

הפגישה האחרונה של דאגוברט הינטרבון

דאגוברט הוא ברנש כבן חמשים, נמרץ ואדום שיער למראה. החדר עושה רושם של הכלאה בין משרד של פוליטיקאי, מעבדה של אלכימאי וסטודיו של אמן; ולמרות שהוא לא מציג את עושרו לראווה, ללופטיק מספיקה חצי הצצה כדי לקלוט שההינטרבון הזה מלא וממולא בכסף עד לארובות עיניו.

אחרי כמה דברי נימוסין הילדים אומרים שהם בכלל מחפשים את דארלית' הינטרבון. “הו, כמובן”, אומר דאגוברט, “מיד”. הוא מחווה בידו אל-עבר שורת דיוקנים מרשימה התלויה על אחד הקירות. “השני מימין”, הוא אומר. “דארלית' 'המפואר' הינטרבון. מת, כמובן. הרבה שנים. הרבה מאד שנים. מה רציתם ממנו?”

הדיוקן של דארלית' הינטרבון, ז"ל
תמונה מאת ג'ורג' וובסטר
Art by George Webster

ואז הילדים מספרים להינטרבון על גריית'לוק, הקבצן העיוור, על המפה ועל המכרה הגמדי הנטוש. הינטרבון מגלה התמצאות מדהימה בענייני דיומא ונראה שהוא כבר שמע על המכרה שהתגלה ליד פונטרדאן ועל הרשע העתיק שנמצא בו. בכל מקרה הוא מצליח לדלות עוד כמה בדלי מידע מהילדים, ואז הם מראים לו את המכתב (הגזור והשרוף). הינטרבון מעיף חצי מבט במכתב ואומר “זה גזור כאן בפינה. אתם גזרתם חתיכה מהמכתב. למה?”

הילדים מתחילים לגמגם, כן גזרתי, לא גזרתי, והינטרבון הולך ונהיה עצבני. הוא אומר להם שהיה שם סמל, בפינה. סמל שהוא לא מוכן לשרטט או לתאר בקול רם. ואם הילדים מצאו לנכון לגזור אותו, כנראה שהם יודעים עליו משהו. מה הם יודעים? האם אחד מהם נושא את הסמל הזה על גופו? הגמגומים ממשיכים, אבל הינטרבון לוחץ. הוא לוקח את טר לחקירה אישית, כי הוא חושד שזה הוא שמכיר את הסמל, אבל החגזר עומד בחקירה הצולבת שלי בעוז ובגבורה, בלי לגלות דבר. לבסוף דאגוברט הינטרבון מביא בקבוקון עם אבקה שחורה עדינה. הוא מניף יד והדלתות ננעלות בקול נקישה זועם. “אני מעריך מאד את הנטיה שלכם לדיסקרטיות, אבל יש גבול. עכשיו אנחנו נגלה מי מכם נושא את האות, אם תרצו ואם לא!”

דאגוברט פותח ספר עב-כרס, ממלמל צקון לחש ומפזר קמצוץ אבקה באוויר. האבקה מתפזרת, בתחילה כאילו באקראי, אבל אז היא מתחילה לזהור במעומעם בעוד שלושה נחשי אבקה מתפצלים ומזנקים אל שלושת ההרפתקאנים הצעירים.

דאגוברט הינטרבון מטיל קסם
קטע מציור של אן סטוקס
Detail from a picture by Anne Stokes

האבקה נדבקת לידיהם, מהאצבעות ועד, בערך, למרפקים, והיא זוהרת באור יקרות. הינטרבון מסתכל על שלושתם ומחוויר. “שלושה מכם יחד? במקום אחד? הם יודעים? מישהו יודע? לא! זה לא יכול להיות במקרה, מישהו יודע, אתם הבאתם מישהו אתכם?”

ריח מתקתק עולה באוויר, משהו בין סוכר שרוף ופרחי היערה, עם רמז של ניחוח חוטמית-הביצות. דאגוברט צועק: “הטלילאקסו! הם יודעים! הם פה!”. הוא מפזר מעגל של אפר, ממלמל איזו תפילה, וקיר הגנה שקפקף וקסום מקיף אותו. לופטיק שואל אותו מה קורה ואם הם יכולים לעזור, אבל הינטרבון אומר: “אין זמן, אתם חייבים להקשיב לי! אתם חייבים להגשים את הנבואה…” ואז כח אדיר מושך אותו מעל רגליו ומורח אותו על הקיר הקסום. דם מזרזף מזווית פיו של הינטרבון. השומרים מתדפקים על הדלת וצועקים מבחוץ, אבל הינטרבון מתעלם. “הרביעי, אתם תצטרכו את הרביעי! ואת ספר הירח!”. בום! שוב הוא מונף באוויר ונחבט בקיר הקסום שלו. כאילו הוא נמצא בתוך צנצנת ענקית שמישהו מנער.

טר מנסה לשווא לעזור לשומרים לפרוץ את הדלת. הינטרבון מניד בראשו, “מאוחר מדי! תקשיבו לי טוב! בארכיפלג יש אי עגול, עגול לגמרי, באי יש מגדל קוסמים, במגדל יש ספר, ספר הירח, אתם מוכרחים להגיע אליו! אתם מוכרחים להבין! העבר שלכם, העתיד שלכם, הכל כבר כתוב. אתם מוכרחים…” ואז הקיר הקסום מתנפץ ברעש מחריד, אחריו מתנפץ החלון הגדול, ודאגוברט נשלף בעדו וטס לשמיים. זעקת הגוויעה שלו דועכת והוא עצמו הופך לנקודה שחורה ברקיע, ואז שניהם נעלמים בקול דממה דקה. ואין יותר דאגוברט הינטרבון.

הסוד הקטלני

הילדים המומים, ולפני שהם מספיקים להתעשת הדלת נפרצת ושומרים חמושים זורמים לחדר ומקיפים אותם. הילדים לא ממש רוצים לשתף פעולה, אבל אף-אחד לא יודע מה קרה ושלושתם בחזקת חשודים. ראש המשמר חוקר אותם קצת, אבל הם לא מספרים כלום, רק שהינטרבון נחטף לשמים דרך החלון ובניגוד לרצונו או רצונם. ראש המשמר אומר שהוא יביא קוסם ושעד אז הם נשארים במקומם תחת שמירה. הם עושים קצת בעיות, ולופטיק אפילו משלח את דבש במעלה מכנסיו של אחד השומרים עם הוראה לנגוס באשכיו, אבל בסוף הם מבינים שאין טעם להתנגד.

אחרי כשעה מגיע קוסם אפור שיער וגלימה ומפוקפק למראה, מרחרח חצי רחרוח סביב ופוקד על ראש המשמר לשחרר את הילדים ולהשקיט את כל העניין. ראש המשמר לא מאמין למשמע אוזניו ומנסה לעשות עניין, אבל הקוסם מתעקש וראש המשמר נאלץ לציית.

הילדים נחפזים לצאת. הם נרעשים מאד ממה שקרה והם מתים למצוא את הספר שהינטרבון הזכיר. הם זוכרים שפיקו וחבורתו עדיין בסילברשור, ושהם יוצאים לארכיפלג, אז הם מחליטים לספר לפיקו הכל. הם מגיעים לחדר שלו, מתנשמים, ואומרים לו שיש להם סוד גדול לספר לו: לשלושתם יש קעקוע מוזר על התחת והינטרבון גילה את זה ונחטף לשמיים והם חייבים להשיג את ספר הירח ו… ואז מתפשט בחדר מין ריח מתקתק. משהו בין סוכר שרוף ופרחי היערה, עם רמז של ניחוח חוטמית-הביצות.

והסשן נגמר.


פלאי פלאי , 2006/11/11 14:46:

תגיד, למטה האינרציה הקסום, קוראים מטה האינרציה הקסום גם בעולם המשחק? אם הם כל כך חכמים, איך זה שאין להם רובים?


Dungeon Master Dungeon Master, 2006/11/11 17:00:

למטה האנרציה הקסום קוראים מרחבא, בעולם המשחק. במקורות הוא מכונה (בלשון הקודש) “Rod of Inertia”.

Rod of Inertia: Only a dwarf, halfling, fighter, or thief may use this unusual item.
It may be used as a spear +3 in all respects. On command of the user, it will stop,
wherever it is, and cannot be moved by any means except a wish. A second command
releases it. If the Rod is in motion when stopped, it will continue its direction
when released. For example, it may be thrown toward a door and commanded to stop,
later  released if an enemy enters (a normal Hit roll is made). If the user falls,
a command will stop the Rod suddenly, and the user may hold onto it.

אני מאמין שהעקרון הכללי היה ידוע לחכמי-קדם, ואפילו לטפשי-קדם, אם רק יצא להם פעם להשליך אבן.

באשר לשאלתך המלומדה, אין להם רובים כי יש להם משהו הרבה יותר טוב. קסם.

1)
מאוחר יותר הוא הצליח למצוא דרך מסביב להחלטה הזו, עם זונת-נמל אחרת, אבל זה כבר סיפור אחר
2)
פיסות-זהב (Gold Pieces), היורו של ימי-הביניים
brotherhood/060331.txt · מועד השינוי האחרון: 2013/11/04 12:25 על ידי dm