בשבוע שעבר הילדים דווקא הגיעו כמעט בזמן, אבל על ההתחלה הם אמרו שהם לא יוכלו להישאר הרבה, אז פשוט לא שיחקנו (זה גם היה רק יומיים אחרי הסשן הקודם, אז לא נורא). סתם קישקשנו לנו כמו נשים זקנות. השבוע הם באו שוב, וגם הפעם הם לא נשארו ממש הרבה, אבל הספקנו לשחק ואפילו לגלות סודות אפלים.

הסשן התחיל פחות-או-יותר עם עלות השחר, מחוץ לפונדק, כשטר ולופטיק וגינזו פוגשים בפעם הראשונה את החבורה עמה הם אמורים לרכב לסילברשור. הדבר הראשון שהם רואים זה שמול הפונדק עומד ענק. גינזו נורא מתרגש, אבל לופטיק רומז לו לשמור על קור-רוח ופוסע אל פיקו בארשת עניינית כדי לערוך הכרות רשמית בין שתי החבורות.

אז מסתבר שלענק, שמתנשא למרחק של יותר משלושה מטרים מן הקרקע, קוראים סאנצ'ז והוא דווקא עושה רושם של בחור די עדין, למרות גזע העץ שהוא נושא בתור אלה. הוא גם החבר הצעיר ביותר בחבורה. לידו עומד הוביט קישח למראה העונה מזה כיובל שנים לשם דרן, גם אם רק בעווית קטנה ועצבנית של העין. קצת מאחוריהם עומד גם אנטון בשנות החמשים שלו - דרואיד קרח עם מבט חודר ושחור (ועם הרבה שחור מתחת לציפורניים) שעובד את האלה הגדולה גיסמולסטור¹⁾. ליד אנטון עומדת קוסמת יפיפיה, גם אם לא צעירה, בשם סוניה, כשנחש דקיק כרוך סביב זרועה. כולם נורא רשמיים עד שגינזו לוחש משהו לסאנצ'ז שמניף אותו מניה וביה על כתפיו ומתחיל לשעוט אנה ואנה, וכך מתרחקת לה החבורה מפונטרדאן לקול מצהלות גמדיות.

הילדים הספיקו לרכוש זוג סוסי-רכיבה, בנוסף על אסתר הנאמנה שלהם, אז טר רוכב על סוס לבן-מנומר בשם "שפינוזה", לופטיק רוכב על סוס ערמוני בשם “שבונחה”, וגינזו - כשהוא לא רוכב על סאנצ'ז - רוכב בחיקו של טר. החבורה המורחבת עוברת כמעט יום שלם של מסע בנעימים; רק לקראת הערב, כשהחבורה מתקרבת לתל אבנים מוזר, פיקו נדרך לפתע. נדמה לו שהוא רואה משהו מעבר לאחד הסלעים, וחוץ-מזה: זה מקום מושלם למארב. פיקו מבקש מהילדים להשאר במקום, אבל אז מבצבץ קודקוד שעיר מאחורי העיקול וטר שש לדהור אלי קרב כשהוא לוקח איתו את גינזו.

הפרצוף השעיר מחובר ליצור גדול ומפחיד עם שלושה חברים בערך באותו גודל.

גינזו מזנק מהסוס עם שני פגיונות שלופים, מתגלגל באוויר, מקבל בונוס על המהלך המגניב וננעץ בתפלצת הראשונה. טר רוכב קצת הלאה ופוצע מפלצת נוספת, ואז מגיעים מסביב לעיקול עוד שלושה תפלצים שעירים והחבורה של פיקו נכנסת לפעולה. פיקו רוכב קדימה, דואג לשלומם של הילדים. סאנצ'ז דואג לשלומו של פיקו ורץ אחריו. דרן רוכב מסביב לתל, כדי לנסות לאגף את היצורים, ולופטיק רוכב אחריו. סוניה ואנטון נשארים מאחור. אנטון נועץ את המטה שלו באדמה ומתחיל לעשות קולות מוזרים.

גינזו, טר, פיקו וסאנצ'ז נלחמים בעוז במשך כמה תורות. דרן, בעזרת הקלע שלו, מיידה בטעות אבן בלופטיק. לופטיק, בתור הבא, יורה על דרן חץ. גם בטעות. אחד היצורים כמעט מצליח לשלח ליטוף קטלני לעבר ראשו של גינזו, אבל סוניה, שנשארת רחוקה, מצביעה לכיוונו ומשלחת אליו מה שנראה כמו מטח חיצים זוהרים של קסם. החיצים נתקעים בתפלץ, קוטלים אותו ונעלמים. אנטון ממשיך ללטף את המטה שלו ללא שום תוצאות נראות לעין.

הקרב נראה כמעט שקול, עד שמופיעים עוד כעשרים תפלצים מעבר לתל - נראה שיש כאן שבט שלם מהם - אבל בדיוק אז הקסם של אנטון סוף-סוף עובד. קנוקנות מסתוריות מבצבצות וצומחות במהירות מדהימה מבין הסלעים ונכרכות סביב רגליהם של היצורים השעירים. תוך תור וחצי כולם לכודים ולחבורה האמיצה שלנו לא נותר אלא לעבור ביניהם ולשחוט אותם אחד אחרי השני. פיקו מגלה להם שהיצורים הללו נקראים “בגברים”.

קצת אחרי הקרב פיקו מחליט לעצור לחנית-לילה, ובזמן שכולם מסתדרים לשינה הוא עובר ומדבר עם טר. הוא מסביר שהוא מודאג מאד ממארב הבגברים - יש לו הרגשה שהם הובלו לשם על-ידי מישהו, והוא רוצה לדעת למה. ברור לו שטר מסתיר משהו כי הוא מסתובב עם מגן מכוסה בסדין, והוא חושש שאולי שני הדברים קשורים. הוא מבקש מטר לסמוך עליו ולגלות לו את הסוד, לטובת כולם. טר מחליט לסמוך עליו ומגלה לו שהוריו היו הרפתקאנים מפורסמים ממסדר טריסמגיסטוס, הרון וקיטיארה, ושהם מסתירים את זהותם האמיתית כבר שנים, מחשש שמישהו שהם הרגיזו פעם יחליט להתנקש בטר בתור נקמה. על המגן מצויר הסמל שלהם - נחש כרוך מסביב לאלה ולחרב. הוא החליט לקחת אותו איתו, כמזכרת, אבל אסור שאף-אחד יראה את הסמל, אז הוא מכסה אותו בסדין.

“אז אתה הבן של הרון וקיטיארה, מה?” אומר פיקו בחיוך. מסתבר שהוא זכה להלחם לצידם לפני הרבה שנים. הוא נוזף בטר על חוסר הזהירות שלו ועל חוסר היכולת שלו לשמור סודות ואומר שיכול להיות שמישהו כבר ראה את המגן בדרך שהבגברים נשלחו לחסל אותו. בכל-אופן, נראה שהוא רוחש הערכה רבה להוריו של טר והוא מבטיח להגן עליו, לפחות עד סילברשור.

באותו זמן ממש, בצד השני של המחנה, גינזו תופס את לופטיק ואומר שהוא חייב לגלות לו סוד גדול מאד. הוא מסיר את מכנסיו, מה שמבהיל קצת את לופטיק, ואז הוא מראה לו את הישבן שלו. על הפלח השמאלי, ממש במרכז, מקועקע סמל מוכר.

כן, הסמל שהופיע על המכתב בסשן הרביעי! גינזו אומר שהוא לא יודע בדיוק מה זה אומר, ושאין לו שום זכרון מהזמן בו הסמל קועקע, אבל שהוא מעולם לא סיפר על כך לאיש ויש לו הרגשה שזה משהו רע ושצריך להסתיר את זה. זו הסיבה שבגללה הוא הולך לסילברשור, ולא לגמדיה. הוא חושב שהוא לא הגיע לדנג'ן ההוא במקרה, ומאחר שלופטיק היה איתו שם, ומאחר שלופטיק גם נוסע איתו לסילברשור, הוא חושב שכדאי שלופטיק ידע את האמת.

לופטיק מתאושש לאיטו מהתדהמה, מסיר את מכנסיו ומסתובב. אותו סמל בדיוק מקועקע גם על בשר ישבנו שלו. שניהם המומים, ואז, ברגע של הארה, הם מנסים להצמיד את שני הסמלים אחד לשני. הישבנים שלהם כבר כמעט נוגעים כשצעדיו של טר (שבדיוק חוזר מהשיחה שלו עם פיקו) נשמעים ושני הלצים מושכים במהירות את מכנסיהם ומנסים להראות מהוגנים. אני לא בטוח כמה מהסצנה המביכה הזו טר הספיק לקלוט.

הם תופסים אותו ומספרים לו על הקעקועים. הוא מופתע, אבל התגובה שלו תמציתית ומלאכותית: הוא פולט איזה “וואו” לא מחייב ומשתתק. פאוזה מעיקה משתררת. “ומה איתך?” שואל גינזו. “בסדר”, משיב טר. “אתה אמרת שראית כזה סמל פעם”, אומר לופטיק. “כן”, משיב טר. גינזו מאבד את סבלנותו: “יש גם לך כזה סמל על התחת, או לא?”

באנחה כבדה טר משלשל את מכנסיו ומסתובב. אותו סמל בדיוק. ההורים שלו הזהירו אותו לעולם לא לחשוף אותו; בדיוק כמו שבראניש, ראש הגילדה הקודם, זה שגידל את לופטיק ומת לפני כמה שנים, אמר ללופטיק. וכמו שמישהו בטח אמר לגינזו, לפני שהוא איבד את הזכרון שלו. משהו בהחלט מסריח כאן. לפחות עכשיו ברור למה המכתב ההוא כל-כך הסעיר אותם, ולמה באמת הם הולכים לסילברשור.

שלושת השחקנים נשאו את הסוד הכבד הזה בכבוד במשך שבעה סשנים, אבל בסוף האמת תמיד יוצאת לאור. ככה לפחות אומרים.

גינזו, לופטיק וטר הולכים לישון, אבל עובר זמן רב לפני שמי מהם מצליח לעצום עין. וגם כשהשנה באה, היא טרופה בחזיונות מטרידים ובישבנים מקועקעים. מקום טוב לסיים בו סשן.