זו גרסה ישנה של המסמך! לחיצה על כותרת המסמך תציג את גרסתו הנוכחית.
המלה “צקלון” מופיעה פה בפירוש השגוי “תרמיל קטן”, שמקובל עד היום. המלה מופיעה במקרא פעם אחת בלבד, כשבתקופת הרעב בארץ מגיע איש מסתורי מבעל שלשה עם “עשרים לחם שעורים וכרמל בצקלונו” (מל“ב ד' מב). כלומר, עם עשרים ככרות לחם שעורים, וגרגרי חיטה1) ב - כך ניחש (שם הבנזונה שקיבע את המושג) - תרמילו. רק בכתבי אוגרית שנחפרו בסוריה ב-(להיסגר על מתי) התגלתה משמעותה המקורית של המלה. פירוש השורש השמי “צקל” מופיע שם בהטיות שונות ובמובן “פרח” או “לבלב”. האיש מבעל שלשה הביא עשרים ככרות לחם, וכרמל בלבלובו.
חסרים לי כאן פרושים נפוצים אחרים (שמראים את המחלוקת באשר לפרוש המלה). רד”ק מדבר על “בקליפתו” (הפרוש הכי סביר בעיני לפי ההקשר) וקאסוטו אומר שבאוגרית “בצקל” היא שבולת טריה.
— אב-בלי-יעל 2006/06/12 12:39
