ששה ימים אחרי הסשן הקודם אני פוגש את הילדים, והתמיהה עדיין לא נמחתה מפרצופיהם. הסשן נפתח בישיבת-חרום שתכליתה להבין מה לכל-הרוחות קרה שם בים האבק. האם הם הגיעו למקום הנכון? האם הם הגיעו לאנשהו בכלל? כל הנסיבות מצביעות על כך שזה היה חלום, אבל אם זה היה חלום, מה משמעותו? ואיך זה ששלושתם חלמו בדיוק את אותו החלום?

מי שמוציא אותם לבסוף מהסבך הוא החגזר. הוא הוגה תאוריה מורכבת ממנה עולה שהחוויה שהם עברו היתה חלום שהאלים שלחו, חלום נבואי. תכליתו, כפי הנראה, להזהיר אותם מפני הסכנות העומדות בדרכם אל ספר הירח ובכך להכין אותם למשימה המורכבת העומדת בפניהם. עליהם לחרוט את כל פרטי החלום בזכרונם, כי כל פרט הוא אזהרה, כל ניואנס עשוי להציל בבוא היום את חייהם.

חמון וקוקילפטילה מקבלים את ההצעה הזו בזרועות פתוחות, מה שמראה שלאנשים נואשים יש סטנדרטים נמוכים מאד בכל מה שקשור להגיון, ומרגע שהם מצליחים ליישב את הדבר שוב אין הוא מטריד את מוחותיהם הפעוטים והם שוכחים את כל פרטי החלום מניה וביה. השד יודע בשביל מה אני טורח.

השארנו את שלושת הגיבורים שלנו כשהם בוהים בחלל שסוניה ואנטון הותירו אחריהם, בלוקחם את סאנצ'ז ובהתרחקם כמידת האפשר מאותם שלושה גיבורים עצמם, לאחר שאלו האחרונים הוכיחו שוב ושוב ושוב שאינם אלא חדשות רעות עבור - כל - מי - שנמצא במחיצתם. סוניה ואנטון סגרו את החשבון בפונדק ואפילו שילמו עבור החדר עם החור בתקרה לפני שהם הלכו, אבל יחד איתם התנדף גם כרטיס החינם של הילדים אל הארכיפלג.

כך יוצאים שלושת מלאכי החבלה שלי אל המעגן של סילברשור במטרה למצוא גיגית שתציף אותם עד לאסגרות', עיר הנמל הגדולה ממנה מפליגות ספינות אדירות אל הבלתי-נודע, וחשוב מכך: אל הארכיפלג. ואכן, כמעט כל הגיגיות המצויות במעגן מועדות אלי אסגרות', אלא שכולן מלאות וממולאות ואין בהן מקום לנוסעים נוספים.

הילדים מחליטים לנסות את הגישה הישירה: הם בוחרים סירה שמוצאת-חן בעיניהם, ניגשים אליה ומבקשים מאחד המלחים על הסיפון לסדר להם ראיון עם הקברניט. המלח מנסה להסביר להם שלקברניט אין זמן ובסירה אין מקום, אבל אפילו הוא חייב להקדיש לעניין מחשבה נוספת אחרי שהם משקשקים מולו מלוא-חופניים מטבעות זהב ולבסוף הוא מציע לילדים לקחת את הכסף ולהטמין אותם בתוך אחת מחביות המים של הספינה למשך המסע - תוך סיכון משמעותי לעתידו המקצועי. הילדים מהנהנים כמו עדר כבשים קטן, ואז גולה עוצרת את המשחק.

“אתם משוגעים?” היא חוקרת. “מה פתאום בתוך חבית? אתם חושבים שהדמויות שלכם באמת היו מסכימות לזה? ומי בכלל מבטיח לכם שהוא לא ייקח לכם את הכסף ואז, אחרי כמה ימי הפלגה, ישליך את החבית למים? אתם מכירים אותו?”

וגולה צודקת, כמובן. [http://corky.net/israel/bros/dwiki/doku.php?id=060316#mh_shhshd_yvdah|כפי שכבר תואר בעבר], הילדים מתייחסים למשחק כמו למשחק מחשב. הם חושבים שאם המלח מציע להם כזו הצעה אז זה חלק מהתכנון שלי, והם חייבים ללכת על זה. כמובן שאני בכלל לא תכננתי את כל הסיפור הזה, אבל מרגע שהם נפנפו בזהב שלהם המלח עשה את מה שכמעט כל מלח היה עושה - חיפש דרך פשוטה להעביר את הזהב הזה לכיס שלו. והוא באמת תכנן להשליך את החבית למים, ואפילו לא אחרי כמה ימי הפלגה, סתם בהזדמנות הראשונה.

כך יוצא שאנחנו מעבירים לילדים הרצאה קצרה על משחקי-תפקידים. הילדים, מצידם, מראים שהם מבינים את הרעיון בכך שהם מנופפים למלח אצבע-משולשת ופוסעים חיש אל הפונדק כדי להתייעץ עם אורלין, המוזג, ואולי לגמוע איזו כוס שיכר. החגזר אפילו ממלמל משהו על איזה משחק קלפים שאפשר לארגן. ליליאן - הוזהרת!

סיפורם העגום של הילדים, שלא לומר רוב זהבם, נוגע ללבו של אורלין והוא מחליט לעזור להם. תמורת סכום מופרך של מאתיים פיסות-זהב, הוא יכול למצוא להם מקום בסיפון-המטען של אחת הסירות. הילדים שוקלים את ההצעה בחיוב כשקול קרקור מצהיר: “יקר מדי! יקר מדי!” איפשהו לימינם. הילדים מסתובבים ומגלים שמקור הקרקור במקורו של תוכי מפואר.

“מה אמרת?” שואל לופטיק בהפתעה. “הוא אמר שמאתיים מטבעות זהב זה יקר מדי” מסביר לו הימאי המרוט שניצב לרגלי התוכי. המחשבה על חיסכון אפשרי מנערת את גינזו משרעפיו. “אתה יכול לקחת אותנו יותר בזול?” הוא שואל. “זה לא ממש בדרך שלי, אז אני אקח מכם תשלום נוסף, אבל עדיין - חמשים מטבעות יקנו לכם מעבר לאסגרות' על-גבי הספינה הטובה ביותר בצד הזה של הממלכה: השייח' חולוד”

1. פוגשים את ג'קורי וצובוק
2. שומעים על בועת גלוסטר
3. מפליגים למרחק
4. נלחמים בהיפוגריפים

~~DISCUSSION~~