החגזר היה בחו“ל, ואח”כ חמון היה בסיני, אבל בסופו-של-דבר התקבצנו כולנו אצלי והמשכנו לשחק.

טר, לופטיק וגינזו, יחד עם ג'קורי וצובוק, מפליגים על השייח' חולוד בדרך לאסגרות'. הדרך אמורה להימשך כמה ימים, וכמעט כל לילה ג'קורי מוצא להם מעגן באחת מעיירות הנמל הפזורות על החוף. ג'קורי עצמו בדרך-כלל נשאר בסירה, יחד עם צובוק, בעוד הילדים יוצאים לעיר להצטייד ולעשות בלאגן.

כך הם מוצאים את עצמם בפונדק קטן בעיר ראטצ'ט, משתכרים ומלהגים כשלוש זקנות אלכוהוליסטיות. לופטיק, שנמצא קצת בהתקפי פאראנויה לאור המאורעות האחרונים, מחליט שאיזה קבצן שיושב בפינה, בדיוק בצל, ככה שאי-אפשר לראות לו את הפרצוף, מסתכל עליהם בצורה שהוא לא מחבב. גינזו מעיף חצי מבט ומאשר את תחושת הבטן של הגנב - הקבצן הזה בפרוש תוקע בחבורה מבטים בלתי נעימים בעליל. הוא כנראה עוקב אחריהם.

בלי לעשות הרבה רעש הם קמים, אחד אחרי השני, ועוזבים את הפונדק דרך הדלת האחורית. טר עוצר ליד עץ רענן ונותן שתן בזמן שלופטיק משגיח שגינזו לא יראה לו, ואז לופטיק קולט את הקבצן ממקודם הולך לאיטו לקראת פינת הרחוב, כאילו הוא מחפש משהו. השלושה נצמדים לצללים. גינזו דורך בשלולית שטר הותיר, אבל הם מצליחים לעקוב אחרי הקבצן בדומיה במשך דקה או משהו כזה, ואז גינזו דורך על משהו יותר מרעיש משלולית שתן והקבצן פונה לעברם - “מי שם? מי זה הולך אחרי?”

לופטיק מזנק כמו פנתר ומצמיד את הצוואר של הקבצן לקיר. הקבצן צווח לעזרה, אבל לופטיק סותם לו את הפה. הקבצן מתחיל להראות סימני פאניקה וממשיך להכחיש בשיטתיות כל נסיון עקיבה מצידו, אבל הילדים לא קונים את השקרים שלו, והם נעשים אגרסיביים יותר עם כל הכחשה.

ואז מופיע בפינת הרחוב זאטוט, לא הרבה יותר מבוגר מגינזו, וקורא אליהם בקול גדול: “עיזבו אותו, נבלים!”

הילדים מתייחסים אליו בביטול ומנסים לנפנף אותו בתואנה שזה לא עניינו ושהוא בכלל לא מבין מה קורה כאן. הילד מתרגז ואומר להם שהקבצן הוא חבר שלו ושיעזבו אותו תכף-ומיד, וטר אומר משהו כמו: “ומה תעשה אם לא, קטנצ'יק?”

מפה לשם מתחילות מכות, ומסתבר שלזאטוט יש לא מעט מה להציע בתחום, מה גם שלפתע מופיעים עוד שני זאטוטים (שהמתינו עד כה בצללים מאחורי טר) המביעים נכונות עזה להצטרף למערכה לצידו. אחד מהם ממש קטנטן, אולי בן עשר, אבל האחר הוא מין יצור בריא-בשר שכזה שתופס תנופה לעברו של גינזו בחינניות של טנק צעיר, ושכוונתו רעה - אם לשפוט לפי נהמות הזעם שהוא משמיע.

גינזו לא חושב פעמיים. הוא שולף את מרחבא ומטיל אותו בעוז אל-עבר חבית השומן המתקרבת. ואז, בדיוק כשהקצה של מרחבא פוגע בכח בבטנו של הזאטוט המאותגר משקלית, גינזו אומר את המלה הנכונה בגמדית ומרחבא עוצר. הזאטוט לא. הזאטוט ממשיך עוד איזה חצי-מטר קדימה, מה ששם את מרחבא איפשהו בקרבת הגב שלו, רק מבפנים. לופטיק עדיין מחזיק את הקבצן (שהיה נראה די מבסוט עד כה) וטר בדיוק שולף סכין (הוא נאלץ לרכוש חרב חדשה אחרי העניין עם מפלצת החלודה וקשה לו להתרגל), אבל שניהם רואים את מרחבא חודר את העור. שניהם שומעים את פיצוח העצמות ואת הנהמה המאיימת הופכת לחרחור מבעבע של ילד שעדיין לא התחלף לו הקול. ואז לשקט.

אבל אין להם הרבה זמן לחשוב. שני הזאטוטים הנותרים מבינים פתאום שלא מדובר בתגרת רחוב, אלא בקרב לחיים ולמוות. הקטן מתחיל להשליך אבנים חדות וצרחות בדיקנות מדהימה, והגדול מזיל דמעה ומלמל משהו - אולי תפילה. הקבצן נאבק בלופטיק ומתחיל לצעוק, אז לופטיק שובר לו את המפרקת ומתחיל לרדוף אחרי הילד הקטן שזורק על גינזו אבנים.

הגדול יותר מתחיל לעשות מה שנראה כמו קסם דתי¹⁾ - כדור כחול בוהק מופיע מולו ומשתגר אלי לופטיק. לופטיק חוטף את הכדור ונמרח על הרצפה. גינזו, בינתיים, חוטף אבן אחרי אבן, וזה בכלל לא עושה לו טוב.

טר מתנפל על הילד שעושה קסמים ומתחיל לחרוץ בו חריצים עם הסכין שלו. גינזו מנסה לתפוס את הילד הקטן ללא הצלחה מיוחדת, ולבסוף הוא מתמוטט על הרצפה כשפרצופו מכוסה דם וסימנים כחולים מפגיעות האבנים. לופטיק, שנשאר על הרצפה, דורך את קשתו ויורה לכיוון המזיק הקטן. הוא מחטיא, אבל הילד הגדול יותר נבהל וצועק לקטן לברוח ולהזעיק עזרה. הקטן מעדיף לנקום את נקמת חבריו, אבל הגדול מתעקש והקטן נעלם לתוך חריץ באחת הגדרות.

עכשיו, כשמספיק דם נשפך, טר מנסה להרגיע את הרוחות. הוא מסביר לילד שזו היתה בכלל תאונה, ושבעצם הם חבר'ה טובים. הילד עוצר רגע ומתחיל לגעות בבכי. “אתם אנשים רעים! אחרת למה עשיתם את זה? למה בכלל נטפלתם לקבצן המסכן הזה מלכתחילה?”

“הוא לא קבצן מסכן”, מסביר לופטיק שבקושי מגרד את עצמו מהרצפה, “הוא טינופת והוא עקב אחרינו עוד מהפונדק”. “גמלין הזקן? עקב אחריכם?” שואל הילד כשהוא מצביע על גופתו של הקבצן. “אבל הוא היה הקבצן של העיירה שלנו! והוא היה עיוור! הוא לא היה יכול לעקוב אחריכם אם הוא היה רוצה!”

מה שנכון נכון, התבוננות מעמיקה בפניו של הקבצן המת, עכשיו שהברדס שלו מופשל אחורה, מגלה מחסור כמעט קומי בעיניים, רק שאת הילד הבוכה זה לא מצחיק. “אתם אנשים רעים, ואני, טיידן הכוהן, אני נשבעתי להלחם ברוע. אני אהרוג אתכם, או אמות בנסיון!”

טיידן הצעיר מזנק על טר, וטר משפד אותו כמו נתח פרגית על-גבי החרב שלו.

טר שולף את החרב מתוך הילד, מנקה אותה ומעיף מבט סביב: טיידן מפרכס בשלולית של דם, הקבצן שרוע לידו עם מפרקת שבורה, וכמה מטרים מהם עומדת באלכסון גופתו של הילד השמן שמוחזקת בתנוחה לא טבעית על-ידי מרחבא שמוחזק ב“עצור” איפשהו בתוכו. גינזו ולופטיק לא נראים הרבה יותר טוב בעצמם, ובמרחק, אבל לא מאד במרחק, נשמעים קולות של הרבה אנשים מתקרבים. כנראה שהילד הקטן הזעיק עזרה.

אין הרבה מה לעשות. טר אוסף גמד על כתף אחת, גנב על השניה, ושם פעמיו אל השייח' חולוד.

• ג'קורי מארגן קלריק ומפליג
• גינזו מאבד את מרחבא (גרזנים ופטיש הוא איבד בקרב נגד ההיפוגריפים) וקופץ למים
• שולח את צובוק להביא אותו (תמורת פיסטוקים וכסף - אם גינזו יכול להרים את מרחבא אז גם צובוק יכול)
• מגיעים לאסגרות'

~~DISCUSSION~~