“דרש רבי שמלאי למה הולד דומה במעי אמו לפנקס שמקופל ומונח ידיו על שתי צדעיו שתי אציליו על ב' ארכובותיו וב' עקביו על ב' עגבותיו וראשו מונח לו בין ברכיו ופיו סתום וטבורו פתוח ואוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה ואינו מוציא רעי שמא יהרוג את אמו וכיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח שאלמלא כן אינו יכול לחיות אפילו שעה אחת ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו שנאמר (איוב כט) בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך ואל תתמה שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים שנאמר (איוב כט) מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני ואיזהו ימים שיש בהם ירחים ואין בהם שנים הוי אומר אלו ירחי לידה ומלמדין אותו כל התורה כולה שנאמר (משלי יד) ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה ואומר (איוב כט) בסוד אלוה עלי אהלי מאי ואומר וכי תימא נביא הוא דקאמר ת”ש בסוד אלוה עלי אהלי וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה“ (תלמוד בבלי, מסכת נידה דף ל')
פרק יפהפה שאפשר לכתוב עליו ספר שלם.
— גדזוקוס ארכיליסטימוס 2006/07/20 08:41
כן, יפהפה. כן, אפשר לכתוב ספר. אבל שייך לאבוא”ש או לשימוש ב“אספמיה” בטקסט? אני בכלל לא בטוח.
— אב-בלי-יעל 2006/07/22 23:36
אני לא בטוח. חשבתי על משהו כמו אספמיה היא ספרד → הביטוי הנפוץ הוא חלומות באספמיה → משמעות אחת לפי ימי הביניים → משמעות מקורית ומקור המילה בתלמוד → באותו מקום גם מסופר על התינוק התורה והמלאך → גם מקור לתפילה שאומרים כשהולכים לחרבן. משהו כזה. זה לא ממש קשור לאבוא“ש, אבל אולי מתאים. ואולי לא.
— גדזוקוס ארכיליסטימוס 2006/07/23 10:43