כלים של משתמש

כלים של אתר


aluf:ארבעת_המזגים

עד לתקופת הרניסאנס האמינו הרופאים באירופה שהבריאות תלויה באיזון הנכון שבין ארבעה נוזלים שקיימים בגוף האדם: דם, מרה שחורה, מרה צהובה, ורוק. מכיוון שהרופאים לא ידעו שום דבר על חיידקים, וירוסים, מחלות גנטיות, או אפילו אנטומיה בסיסית, הם הניחו שכל מצב רפואי נגרם בגלל עודף או מחסור באחד מהנוזלים האלה. מצבה של הפסיכולוגיה לא היה יותר טוב מזו של הרפואה - הדעה הרווחת הייתה שהאישיות של כל אחד תלויה במיזוג המדויק של נוזלי הגוף שלו, ומכאן המילה “מזג”, במשמעות של סוג אישיות.

את המזגים חילקו לארבע בהתאם לנוזל העיקרי - מי שיש לו בעיקר דם הוא “סנגוויני”: אמיץ, נלהב ורומנטי; מי שיש לו בעיקר מרה צהובה הוא “כולרי”: כעסן ונוטה להתפרצויות; מי שיש לו בעיקר מרה שחורה הוא “מלנכולי”: רגיש ונוטה לדיכאון; ומי שיש לו בעיקר רוק הוא “פלגמטי”: אדיש, עצלן ושכלתני.

לכל נוזל כזה הצמידו שתי תכונות: חם או קר, ולח או יבש. הדם הוא חם ולח, המרה הצהובה חמה ויבשה, המרה השחורה קרה ויבשה, והרוק קר ולח. ההנחה הייתה, אז כמו היום, שהאוכל שאדם אוכל משפיע על המזג שלו. לכן היה חשוב לדעת האם כל מאכל ומאכל הוא חם או קר, ולח או יבש, ובהתאם לכך הרופא היה מכין לחולה דיאטה כדי לתקן את איזון הנוזלים שהופר.

הפרתם הישיש שלנו היה כנראה גם רופא, והיה לו חשוב מאד לאבחן את הבצל לאיזה מזג הוא מתאים. הוא וודאי היה נבוך מאד לשמוע שהבצל נחשב בימי הביניים לחם ויבש, ואפילו במידה רבה מאד. רופא מומחה היה אומר לו שהבצל אינו מתאים למאכל אצילים בעלי מזג עדין, ובמיוחד לא ביחד עם בשר. אפשר לאזן את ההשפעה הכולרית של הבצל עם הרבה פטריות קרות ולחות - רצוי עם זעפרן כדי להקל על העיכול.

aluf/ארבעת_המזגים.txt · מועד השינוי האחרון: 2013/11/06 20:59 (עריכה חיצונית)