כלים של משתמש

כלים של אתר


brotherhood:051223

סשן שלישי - שורשני חורבי (23/12/05)

שוב הבריזו לי הילדים ביום ה' – פשוט אין להם בושה – אבל הפעם לפחות הצלחנו לקבוע בזריזות למחרת היום.

אחורה פנה

לאור מצב ההיט-פוינטס הרעוע החבורה מחליטה לסגת באלגנטיות מפני ערימת האורקים שממתינה להם בחוץ. לופטיק אף מגדיל לעשות ותוקע טריז בין הסורג לקיר (בפעם האחרונה שהוא לא נעל את הסורג הזה אחריו נכנס דרכו נחש ענקי), אבל לא נשמע כאילו האורקים ששים להכנס פנימה.

השלושה נצמדים גב-אל-גב-אל-גב, למקרה שיש פה עוד מפלצות, ולופטיק מחזיק את הלפיד, מה שאומר שהוא אינו חמוש (הקשת שלו דורשת שתי ידיים). יחד הם עושים את דרכם אל החלל הגדול הקרוי בפיהם “שושני חורבי”, שזה שיבוש של “שורשני חוררבעי”, שזה לפי דעתם מה שכתוב במפה. אתם מוזמנים לשפוט בעצמכם:

הלפיד מאיר רק חלק קטן מהחדר, אבל אחרי קצת גישושים הם מגלים שהם עומדים במעין אמפי-תאטרון שבמקום מושבים קבועים בו כוכים: תריסר שורות ותריסר טורים, סה“כ מאה ארבעים-וארבעה כוכים. וכאילו במפתיע הילדים ניגשים ישר לטור השני, חור רביעי. “שורשני חוררבעי” אעלק.

גינזו נדחק אל תוכו של הכוך ומגלה שם משהו שכנראה היה חדר-שנה של כורה גמדי לפני אי-אלו שנים ולפני שמישהו (מן הסתם החבר'ה של גריית'לוק, אלו שציירו את המפה) דחס לשם ערימות של ציוד. יש שם כעשרים הלבארדים1) גמדיים מעולים, חמשה מגינים שעשויים מסגסוגת מית'ריל קשה במיוחד שנשמרו במצב מצוין, ערימה של קסדות (מתוכן טר בורר לעצמו אחת ושמח לגלות שלגמדים דווקא יש ראשים גדולים), שק מלא במטבעות פחותי-ערך ומזוודת עץ קטנה אך מאסיבית. בקיצור, כל הדברים שהחבורה של גריית'לוק התעצלה לסחוב החוצה אבל היה להם חבל סתם לזרוק.

נסוי וטעיה

כשהם פותחים את המזוודה הם מגלים בפנים עשרה בקבוקוני זכוכית עם כל-מני נוזלים משונים בפנים. “שקויי-קסם“ מצהיר טר בשביעות-רצון. “תביא לי לנסות” אומר גינזו, “כי אני הכי פצוע“. הגיון מעוות, אם אתם שואלים אותי, אבל טר לא מתקטנן וגינזו מקבל את זכות הבכורה. הוא חולץ את הפקק מאחד הבקבוקונים, מרחרח קצת, ומערה את תוכן הבקבוקון - נוזל ירקרק עכור - לגרונו. אני מגלגל קוביה כדי לגלות איזה מין שקוי יש שם ומודיע לילדים שגינזו נעלם.

אני נוטל את אדון גרבחוסה הצידה כדי להסביר לו מה באמת קרה, ואז ממשיך לשחק עם הקוקילפטילה והחגזר. לופטיק וטר מביטים זה בזה ופורצים יחד בקריאות נמרצות לידידם הקומפקטי שיראה את עצמו. אני נותן להם עוד איזה חצי-דקה של חרטה על פזיזותם ואז מגיע לאזניהם קול דק מן הדק (שחמון גרבחוסה מיטיב מאד להפיק מגרונו, להפתעתי המחלטת): “לופטיק, טר, תיזהרו עלי, אני כאן, למטה”.

טוב, עכשיו הם לפחות יודעים שזה היה שקוי של מזעור. גינזו עדיין פצוע, אבל עכשיו הוא (יחד עם כל הציוד שלו ועם חלקו באוצר) מתנשא לגובה זרת. דבש (העכברה של לופטיק שכל הזמן נשמטת לכולנו מהזכרון) מגלה בגינזו הקטן עניין מחודש שמחייב את לופטיק לערוך הפרדת-כוחות – גינזו על כתף ימין ודבש על כתף שמאל. אף-אחד לא יודע אם ההשפעה זמנית או תמידית, אבל לופטיק מאמין שהם יוכלו למצוא שקוי-שכנגד בעיר (עכשיו שיש להם תיבה עם הרבה כסף) ואפילו ממלמל משהו על למזער את כל החבורה ולהתגנב על-פני האורקים. למרבה המזל גלגול קוביה נוסף מראה שאין עוד שקויים דומים (לפחות לעין בלתי-מזוינת) במזוודה.

גינזו, באופן מפתיע, תובע בקולו הצייצני שלופטיק יטפטף לו שקוי נוסף לפה. הוא טוען שעכשיו שהוא קטן גם אין לו הרבה מה להפסיד וגם הוא יכול להסתפק בכמות קטנה מאד של שקוי, מה שיאפשר לחבורה לבחון שקויים בלי לבזבז הרבה מהם. הגיון גמדי קלאסי. לופטיק מנסה להראות קצת מודאג ושואל את גינזו אם הוא בטוח, אבל אפשר לראות שהקוקילפטילה מאד משועשע מהמעמד ושהוא מצפה בהתרגשות לפורענויות נוספות. הוא נוטל שקוי נוסף (ורדרד הפעם) ומטפטף ממנו טיפה בודדת אל פיו של גינזו הגמד הגמדי.

אני מגלגל קוביה וחמימות משונה פושה באבריו של גינזו, בעיקר בכתף הפצועה, והופכת לאט לאט לבערה מלובנת, אבל כשגל החום חולף הוא לוקח איתו את הכאב מהפציעות הישנות ומותיר אחריו את גינזו בריא לחלוטין (חוץ מהגמדות המוגזמת שלו). אני מגלגל קוביה נוספת ומודיע להם שיש עוד בקבוק אחד עם שקוי ורדרד, ולופטיק מחליק באלגנטיות את שני השיקויים אל התיק שלו בזמן שגינזו, מעודד מההצלחה הבלתי-צפויה, מבקש שינסו עליו עוד שקוי. איפשהו במזוודה הזו חייב להיות שקוי הגדלה, או לפחות כך חושב גינזו.

הפעם טר בוחר בקבוקון עם שקוי תכלכל (יש שניים כאלו במזוודה) ומטפטף טיפה לתוך גינזו. אני מגלגל קוביה וגינזו נעלם. שוב. הפעם כל הציוד הממוזער שלו, כולל השריון והבגדים, פשוט נושר לארץ בזמן שהוא עצמו מתאדה לענן של גאז. זו חוויה מאד מטרידה. הוא עדיין רואה, למרות שאין לו עיניים, והוא מסוגל לדבר (עדיין בקול צייצני, אך עם גוון ברור של קול מאוב) למרות שאין לו פה. לאחר מאמצים כבירים הוא מצליח לשלוט על ה“גוף” שלו ואפילו לרחף קצת אנה ואנה, אבל הוא לא מצליח להזיז שום-דבר אחר.

גינזו מתרגל לעובדת היותו גם קטן מאד וגם חסר צורה מוחשית, טר מכניס את שני שקויי ההפיכה לגאז אל-תוך התיק שלו ולופטיק אוסף לכיסו את הציוד הממוזער בזריזות גנבית. גינזו מגלה בצער שצורתו החדשה אינה מאפשרת לו לשתות עוד שקויים, אך לא גמד כמותו ייתן לזוטות לשבור את רוחו! נחוש כתמיד לראות את חצי הכוס המלאה, גם אם אין בה כלום, גינזו מודיע לחבריו שעכשיו הוא יכול לצאת ולרגל אחר האורקים.

ענן-גמד

לופטיק שוב אוחז בלפיד, טר שומר עליו עם חרב שלופה ומגן (שעדיין מכוסה בסדין!) וענן-גינזו מרחף מעל שניהם. לופטיק עוקר את הטריז שנועל את הסורגים ומשלח את גינזו החוצה בנשיפה עזה. בזמן שהגמד מרחף לופטיק וטר מחליטים לנסות גישה ישירה יותר. לופטיק מתחיל לצעוק אל האורקים ולקלל אותם בזמן שטר ממתין באפלה בחרב שלופה. שניים מהאורקים לא עומדים בפתוי ונכנסים פנימה דרך מערכת הכוכים. ברגע שאחד מהם משרבב את זרבוביתו מבעד לחור שבתקרה, לופטיק משגר לכיוון חץ שמחטיא נוראות. האורק מזנק בזריזות מטה (נפילה של כמה מטרים בחושך, קטן על אורק) ומשתפד באופן ישיר על החרב של טר שממתין לו למטה בסבלנות אין-קץ ומקבל כמה פלוסים לגלגול הפגיעה על המהלך המגניב הזה.

האורק האחר צופה בכל המחזה הזה מהחור. לופטיק מחטיא גם אותו, והוא רץ בחזרה לחברים שלו ומספר להם מה קרה. קשה להאמין שעוד אורקים יפלו למלכודת הזו, אבל לך תדע. אורקים.

בינתיים, בחוץ, גינזו מצליח לזהות את מנהיג האורקים - הוא גדול יותר מהשאר, מקושט יותר, וכולם פונים אליו בסוג של כבוד פראי. הענן הגמדי חוזר אל רעיו עם המידע החשוב הזה ובן-רגע מתלכדת ביניהם התכנית הבאה: גינזו יתאדה אל מעל ראשו של המנהיג בעוד לופטיק וטר יטפסו אל פתח הנקבה, שם טר ישלח את לופטיק מעל לסלע בסולם-גנבים ולופטיק ישלח חץ טבול בשקוי הפיכה-לגאז ישר אל תוך מנהיג האורקים – אותו הוא יזהה לפי הגינזו המאודה שירחף מעל ראשו.

התוכנית הזו כל-כך מקורית ונואשת שרק בעזרת מכשירי-מדידה מסובכים ביותר (דהינו קוביות) אני מצליח להבדיל בינה לבין טירוף נואש לשמו, אבל איכשהו הכל נופל במקום, במיוחד גלגול הפגיעה המעולה של לופטיק. מנהיג האורקים מתאדה כמו גדול, שאר האורקים בורחים בזעקות-שבר עתירות אקס-פי וגינזו מבחין, בסיפוק מה, שמנהיג האורקים המאודה לא שומר על צורתו אלא מתחיל להתפזר לכל-עבר. כנראה שהמח האורקי שלו מתקשה מדי לעכל את המצב החדש והמוזר הזה. גינזו כל-כך מאושר מהיותו יותר מוצלח ממנהיג האורקים בצורה מוכחת שהוא כמעט שוכח שהוא עדיין עשוי גאז מגומד.

טר ולופטיק, שנשארו חומריים, נהיים די צמאים ורעבים אחרי כל ההרפתקאות הללו. הם מחליטים לשתות קצת מהבריכה שבמכרה, ואז טר מקושש ענפים ומעלה בהם אש בעוד לופטיק צד בהמה דקה לצלייה. בדיוק כשהם מתיישבים מסביב למדורה גינזו מתמצק במפתיע ונוחת, ערום ועריה, על הכתף של לופטיק. נוכחותו הפתאומית של גינזו זעיר וערום משעשעת מאד את לופטיק ואת טר וכשגינזו מנסה להרעים על הגנב בקולו ולדרוש את בגדיו בחזרה הצפצוף משעשע אותם אפילו יותר. בסוף לופטיק מחזיר לגינזו את הבגדים ואת השריון, אבל את שאר הציוד שלו הוא משאיר בכיס, צעד שמסב לו עוגמת-נפש רבה כמה דקות מאוחר יותר כשגינזו חוזר למימדיו הרגילים (עדיין על הכתף של לופטיק) ויחד איתו גם כל הציוד שלו שעדיין נמצא בכיס של לופטיק. פטיש המלחמה הגמדי קורע את הלסוטה הנאה של לופטיק לגזרים. לפחות קומזיץ. ואוצר גדול.

...ובחזרה

היום מתחיל להגמר והילדים מחליטים לחזור לעיר ולכלכל את צעדיהם משם. הם מגיעים לעיר הרוגים מעייפות ומתפצלים איש איש לדרכו. לכל-אחד מהם יש מישהו כועס שמחכה לו בבית.

לאיונר דאג לטר מאד. טר מספר לו שהוא הסתובב עם חברים ולאיונר כבר עומד לאסור עליו להתראות איתם, אבל אז הוא מתחיל לדבר עם אנשים בלתי-נראים, מושך בכתפיו ומניח לטר לנפשו. חבל שאין לי תמונה של הרמת הגבה שהחגזר דפק בתגובה להתנהגות המשונה של לאיונר. אני לא חושב שדעתו נוחה מגלויים בוטים כאלו של חוסר-שפיות, כאילו הוא מצפה מהאחים הגדולים שלו לעמוד באילו סטנדרטים של עידון.

הנפח דאג קצת לגינזו, אבל הוא בעיקר מבואס מזה שגינזו הבריז לו מיום-עבודה. גינזו, בדרכו הגמדית, נמנע מפרטים מיותרים ומסתפק בהפטרת “שמע, אני עוזב” אל-עבר הנפח. הנפח קצת בשוק, אבל גינזו אומר משהו על “חזרה לשורשים” והנפח לא כל-כך יודע איך לאכול את זה. בכל-זאת, גמד. רק בקושי הוא מצליח להתעשת ולהודות מקרב-לב לגינזו על עבודתו ולהודיע לו באופן רשמי שהוא תמיד יהיה שמח לתת לו עבודה. הוא גם קורא לאשתו שלמדה לחבב את הגמד המחוספס בשנתיים האחרונות והיא נוזפת בגינזו כהוגן על שהוא חשב ללכת בלי להפרד כראוי. בסך-הכל תמונה די נוגעת ללב ואני חושב שהיא נתנה לחמון גרבחוסה להבין מגוף-ראשון, אולי בפעם הראשונה, שיש במשחקי-תפקידים רגשות ממש.

גם ללופטיק דאגו – ברגע שהוא נכנס שואלת אותו קושלה, זונה מזדקנת שמתפקדת בתור “אם-בית” של הגילדה, איפה הוא היה ומספרת לו שסמיטליק, ראש-הגילדה, מחפש אותו בנרות. בניגוד לחבריו לופטיק מחליט לשקר בלי בושה. עוד בניגוד לחבריו, לופטיק חייב להעביר לגילדה עשרה אחוזים מכל הכנסותיו, מה שהופך את השקר לחמור אפילו יותר. אולי הכי בניגוד לחבריו, לופטיק מדבר עם ראש-גילדת הגנבים, לא בן-אדם שקל לשקר לו, אז הקוקילפטילה נאלץ לגלגל קוביה ונכשל. סמיטליק כועס, אז לופטיק ממציא שקר אחר ושוב מגלגל חרא. ובשלב הזה סמיטליק ממש נעלב.

בסוף לופטיק מתרפס, מספר לסמיטליק בדיוק כמה כסף הוא עשה (למרות שהוא עדיין לא מכליל בפנים תכשיטים וחפצים-קסומים, אבל אני חושב שאת הטעות הזו הוא עושה בתום-לב), משלם עשרה אחוזים ומציע עוד חמשים מטבעות זהב כדי “לקנות את חרותו” למשך כמה שבועות כדי שהוא יוכל לצאת עם חבריו לגמדיה (איכשהו, למרות שאף-אחד מהם לא מתכנן לצאת לגמדיה בזמן הקרוב, “המסע לגמדיה” הפך למין שם-קוד להרפתקאות המשותפות שלהם. אני משער שזה נשמע להם יותר מכובד מסתם “הרפתקאות”). סמיטליק מסביר לו בסבלנות הולכת ואוזלת שהוא לא צריך לקנות את עצמו מהגילדה, הוא רק צריך להודיע שהוא עוזב וללכת לכל-הרוחות. ושלא ישכח שההגנה של הגילדה מוסרת מעליו.

אחרי שנת-לילה טובה החבורה נפגשת כדי להצטייד. לופטיק צריך לקנות את כל הציוד שהוא הרים (והחזיר, תחת עיניו הבוחנות של סמיטליק) מהגילדה וכשהוא משלם הוא מגלה שגנבו ממנו חמשים מטבעות – הדרך של סמיטליק להראות לו בדיוק כמה הוא צריך את הטובות שלו.

הרהור בנושא אי-הבנות

כדאי לציין כאן שאי-הבנות מהסוג הזה נובעות בעיקר מחוסר ההכרות של השחקנים עם עולם המשחק. הקוקילפטילה לא יודע שאפשר פשוט לעזוב את הגילדה, אבל נראה די סביר שלופטיק ידע את הדבר הזה. חמון לא העלה על דעתו שמישהו ידאג לדמות שלו, אבל נראה סביר שגינזו, שמכיר את הנפח כבר שנתיים, ידע איך הוא יגיב. הגישה שלי לחריקות מהסוג הזה היא להטמיע אותן במשחק במידת האפשר. אז מסתבר שהגמד, מתוקף הנסיבות המיוחדות שלו והפער התרבותי בינו לבין הנפח, התנהג בחוסר רגישות גמדי אופייני. מסתבר שלופטיק, למרות שהוא מכיר את חוקי הגילדה, מרגיש שהחוב שלו לגילדה הוא חוב מסוג אחר, ושבאופן כללי הוא נוטה להגיד את הדבר הלא נכון במצבי לחץ כי הוא מין לופטיק שכזה.

ככה ה“טעויות” האלה יכולות לעזור להעמיק את עולם המשחק ולתת לכולם תמונה יותר חדה שלו. בכל-מקרה, כשמשחק מתקדם קצת השחקנים מקבלים תחושה הרבה יותר אחידה של העולם ואז הדברים הללו קורים פחות, אבל בינתיים אני מרגיש שהילדים מקבלים אותם בהבנה רבה. אין להם שום בעיה לדפוק קצת את הדמות שלהם לטובת משהו מגניב שקורה בסיפור.

לפעמים, במקרים מהסוג הזה, אני מסביר לשחקן למה אני חושב שהדמות שלו לא תפעל בדרך בה היא פעלה, אבל לעתים-קרובות ההנאה מההתנהגות המוזרה של של הדמויות מכריעה את הכף – כמו במקרה שסגר את הסשן הזה:

אסתר

לפני שהם חוזרים למכרה הנטוש ההרפתקנים הצעירים מחליטים לקנות סוס-משא. הם נכנסים יחד לחנותו של סוחר הסוסים, פיליפוס, ולופטיק – כבעל הכריזמה הגבוהה ביותר – מנהל את המשא-ומתן. אחרי מידה ניכרת של התמקחות, בכיינות וגלגול-קוביות הוא מצליח להשיג סוסה נאה, עם מושכות ושקי-אוכף, בעבור שבעים מטבעות-זהב, אבל ברגע שהוא יוצא החוצה הוא פונה אל גינזו שיוצא יחד איתו מהחנות ואומר לו בבטחון מחלט “או-קיי, זה עלה מאה-ועשרים מטבעות, תחזיר לי שליש2)”.

גינזו בהלם. גם חמון. הוא מחוויר קצת, בולע את רוקו ומעלה הבעה כל-כך מלאה של השתוממות על פניו ששוב אני מצטער שאין לי מצלמה. “איך מאה-עשרים, איך? אני הייתי שם יחד איתך! שבעים מטבעות זה עלה!” הקוקילפטילה פונה אלי בתזעקה, “הם היו בחנות יחד איתי?” אני מהנהן בעצב והקוקילפטילה מושך בכתפיו. “טוב, אז שליש משבעים תביא לי“. גינזו משלשל לידו את הממון תוך מלמולים על חוצפה ואיוולת ואז לופטיק פונה אל טר: “מאה-עשרים מטבעות זה עלה לי, תביא שליש”.

החגזר נגנב. גם אנחנו, בעצם. מזל שטר כזה מין בחור נח לבריות. החגזר צחק קצת בחוסר אמונה ובסוף דפדף ללופטיק שליש משבעים ושיגיד תודה שהוא לא מקבל כף.

הסוסה מקבלת, פה-אחד, את השם אסתר וכולם מאד אוהבים אותה ומריעים לה. חוץ מדבש.

סוף סשן שלישי.

1)
כלי-נשק המורכב ממוט עץ ארוך (יחסית לגמד), ובקצהו להב מעוטר
2)
בחישוב זריז, אם לופטיק מקבל שליש ממאה-ועשרים מגינזו ועוד שליש ממאה-ועשרים מטר זה משאיר אותו עם שמונים מטבעות, שזה עשר מטבעות של רווח נקי
brotherhood/051223.txt · מועד השינוי האחרון: 2013/11/03 23:37 (עריכה חיצונית)