הסשן הזה נערך ביום ג', כי ביום ה' טסתי לבאזל, וכל הילדים התייצבו פה בסדר מופתי בסביבות שתיים-וחצי בצהריים. בראוו. אני מתיישב, מלא שביעות-רצון, ואז הם עושים כמה שיחות טלפון ומודיעים לי שהם צריכים ללכת בשש. שוין, משחק קצר.

שלושת ההרפתקאנים הצעירים כרגע מצאו אוצר גדול יותר ממה שהם העזו לקוות לו (מה שמסביר במידת-מה את הטירוף שאחז בהם פתאום בסוף הסשן הקודם), אבל הם עדיין מקווים לסחוט עוד קצת אוצרות מהמכרה הנטוש הזה. אמנם הגמד קצת פצוע, אבל טר ולופטיק בריאים ושלמים ומלאי מרץ והם הולכים לחפש אוצרות בחדר העגול המכונה בפי העם “שושני חורבי” (ראה תחילת סשן שלישי) - יש שם הרבה כוכים שאפשר לחפש בהם.

הקבוצה עושה את דרכה לאט ובזהירות, טר עם חרב (גמדית!) ומגן, לופטיק עם לפיד וגינזו עם הפטיש שלו. כשהם מגיעים לחדר העגול הם מתחילים לחפש בו כוך אחר כוך: טר עומד בפתח ושומר, גינזו מזדחל פנימה ולופטיק תוחב את הלפיד דרך הפתח כדי להאיר לו. די ברור לגינזו שהכוכים הללו שימשו כחדרי-שינה לגמדים הכורים שחיו פה, ושמישהו (אולי החבורה של גריית'לוק) עשה כאן קצת בלאגן והעביר דברים ושאריות של גופות-גמדים ממקום למקום. לא תענוג גדול לחטט בכל הזבל הזה והדבר הכי שווה שהם מצליחים למצוא זו מקטרת חימר קטנה בצורת גמד עם איבר-מין ענקי (שעוברת מיד לרשותו של גינזו).

הם בערך בכוך השלישי כשלופטיק מבחין בגוש כהה ומאיים שיוצא מאחד הכוכים האחרים. זה נראה כמו גוש של פודינג שחור בקוטר מטר-וחצי, אולי קצת יותר. הם מנסים להתקרב אליו בזהירות כשהפודינג מזנק על טר שהולך בראש, נכרך סביב הרגליים שלו ומתחיל לעכל אותן באיטיות. טר צווח ומנסה להכות בפודינג עם החרב ללא הועיל: חתיכות קטנות של פודינג ניתזות על הרצפה וחוזרות ומתחברות לגוש הגדול. גינזו מטיל בפודינג האנד-אקס, מפספס בענק, פוגע במגן של טר וקורע מעליו את הסדין שמכסה אותו. טר צווח שוב ואז לופטיק מסתער על הפודינג השחור. אין לו זמן (וידיים פנויות) כדי למתוח את רובה-הקשת שלו, אז הוא תוקף את הפודינג עם הלפיד שהוא מחזיק. ריח חריכה מתפשט באוויר. הפודינג ניתק מרגליו של טר ונרתע אחורה.

טר מזנק בחרב שלופה וחותך את הפודינג לשניים, אבל לא נראה שזה מפריע לו במיוחד. חצי אחד ממשיך להציק לטר (ומוריד לו כמה היט-פוינטס) והחצי השני מזנק על גינזו ועוטף את הזערור כמעט לחלוטין. לופטיק נחלץ לעזרת הגמד ומצליח, שוב בעזרת הלפיד, להרחיק ממנו את מחצית הפודינג שלו, ושני החצאים מתאחים שוב לכדי פודינג אחד גדול. טר מבין שאין טעם להלחם נגד המפלצת הזו בחרב, והוא מבקש מגינזו לתת לו לפיד. גינזו ממלא את בקשתו, אבל בזמן שהוא מחטט ברשימת-הציוד שלו הוא נזכר במזוודת השקויים שמונחת בתיק שלו. בתוך המזוודה יש עוד שלושה שקויים חומים ועוד שניים סגולים – גינזו לוקח אחד מהחומים ומנפץ אותו לתוך הפודינג.

אני מגלגל קוביה ומוצא סוף-סוף את שקוי הגדילה שגינזו כל-כך חיפש בסשן השלישי. הפודינג תופח לממדי ענק. לופטיק וטר פוכרים-ידיהם ביגון; אבל כהימור אחרון הם מנסים את השקוי הנותר, הסגול. הקוביה אומרת שזה שקוי-ריחוף והפודינג המופתע והענק ניתק מהאדמה ומתחיל לרחף בחוסר-אונים לכיוון התקרה. טר רוצה להשליך עליו את הלפיד שלו. אני מזכיר לחגזר שהדמות שלו אינה זריזה במיוחד ושלכן יש לו מינוס אחד בגלגולי-פגיעה מרחוק, אבל החגזר מתעלם ומגלגל עשרים מושלם. טר זורק את הלפיד לגובה כך שהוא נוחת על גבו של הפודינג המרחף ומעלה אותו באש. שלוש-מאות אקס-פי לכל – כולל בונוס מיוחד על מה שהופך להיות סימן-ההיכר של החבורה: שימוש בשקויי-קסם כנשק.

עם תום הקרב טר ממהר לכסות מחדש את המגן שלו, אבל ברור שגינזו ולופטיק הספיקו לראות את הסמל שצויר עליו.

טר חושב רגע, ומחליט שהוא צריך לדבר עם רעיו. “שמעו,” הוא אומר, “אתם חייבים להבטיח לי לא לספר לאף-אחד על הסמל הזה“. גינזו תמה קצת על מה הסודיות הגדולה וטר מסביר לו בקצרה שההורים שלו משתייכים לאיזה מסדר אבירות איזוטרי, שהם מסתתרים בפונטרדאן תחת זהות-בדויה ושאם מישהו יזהה את הסמל על המגן עלולות להיות צרות צרורות. באחד הספרים העתיקים של המסדר, מוסיף טר ואומר, הוא ראה גם את הסמל המשונה שעל המכתב, ולכן הוא השתתק בכזו פתאומיות.¹⁾

“ומה הסמל הזה אומר?” שואל גינזו בדחיפות. טר מושך בכתפיו. אין לו מושג. הוא רק רוצה שהם יבטיחו לו לא לספר על זה לאף-אחד ושניהם ממהרים להבטיח – בעיקר משום שהם ממהרים לצאת מהמקום הזה ולחזור לנוח קצת בעיר לפני ששלושתם מתים. ההתקלות בפודינג הותירה אותם פצועים וחבולים וגינזו, סוס ההיט-פוינטס של החבורה, היה פצוע קשה עוד לפני שהוא נכנס לקרב (מהציפורן של השלד), עכשיו הוא כבר ממש מתפרק והפצע בבטנו מציק לו מאד. הגיע הזמן לחזור לעיר.

הם לוקחים איתם את התיבות ואת האבנים היקרות שהם מצאו, אבל את הדברים הכבדים יותר (בעיקר כלי-נשק גמדיים מאיכות גבוהה) הם מחליטים להשאיר כאן בינתיים. היידה, אסתר! לפונטרדאן!

בפונטרדאן הם הולכים קודם-כל לראות את לאיונר שבוחן את פצעו של גינזו בדאגה ופוצח – כמעט במקביל - בסדרת קסמי-ריפוי ובחקירה צולבת של הילדים. די מהר הם מספרים לו הכל, על ההרפתקאה, על המכרה הגמדי הנטוש, על הדלת עם הסמל ועל השלד הנורא שבתוכה. לאיונר נראה יותר ויותר מודאג. הוא מסביר להם שהסמל על הדלת אוצר בתוכו קסם הגנה רב-עוצמה. הוא משער שהגמדים חפרו במקום הלא נכון וגילו איזה רשע-קדמוני בבטן האדמה, איזו מפלצת נוראית או איזה נציג רם-מעלה אחר של כוחות-האופל. יכול-להיות שזה מה שחיסל אותם, אבל בסופו-של-דבר איזה כהן או קוסם חזק מספיק הצליח לסגור את החלירע מאחורי הדלת ולחסום את דרכו באותו סמל מסתורי ולאיונר מקווה מאד שהילדים לא שחררו משם את מה שזה לא היה. בכל-מקרה הוא שולח את לופטיק לקרוא לסמיטליק, ראש-גילדת הגנבים, להתיעצות דחופה.

לופטיק עושה כמצוותו, אבל כשהוא פוגש את סמיטליק הוא מתחיל לדבר איתו על כל-מני דברים ולבקש ממנו סליחה ובאופן-כללי לסגור איתו כל-מני עניינים אישיים, רק בסוף הוא אומר לו שבעצם הוא בא לקרוא לו להתייעצות דחופה עם לאיונר בעניין של איזה רשע-קדמוני שהשתחרר או משהו כזה. סמיטליק מתרגז, מפטיר משהו על סדר-העדיפויות הקלוקל של לופטיק ורץ לפגוש את לאיונר.

בינתיים גינזו מרגיש טוב יותר ובזמן שהמבוגרים עסוקים בעניינים שלהם השלושה מחליטים ללכת למכור את האוצרות שהם מצאו במכרה. הם מוכרים את התיבות, את התכשיטים הגמדיים (גינזו יודע שיש להם איזו משמעות דתית, אבל הדת שלו היא כסף, אז הוא מוכר) ואת האבנים היקרות, ולמרות שהם מתמקחים בצורה מבישה (וחסרת הגיון לחלוטין – הם מתנדנדים בין קמצנות פסיכוטית ופזרנות אובססיבית, צריך לדבר איתם על זה) הם עושים בסוף בוכטה של כסף ואקס-פי ולופטיק עולה דרגה.

חגיגה גדולה. לופטיק הופך לגנב בדרגה שתיים, מה שמצמיד לו את התואר המביך “פוּטפּד” (שזה כייס, פחות-או-יותר, למרות שתרגום נאמן יותר יהיה “ליסטים-רגלי” שזה מי שמלסטם את הולכי-הרגל – אני צריך להציע את זה למתרגמים) ומכפיל לו את ההיט-פוינטס. החגזר רצה מאד לעלות דרגה גם, אבל אין לו עדיין מספיק אקס-פי. גנבים מתחילים כדמויות חלשות, אבל הם עולים דרגות במהירות. גנבים מגיעים לדרגה שניה באלף אקס-פי, לוחמים זקוקים לאלפיים ואילו גמדים נדרשים לאלפיים-ומאתיים אקס-פי (וסולם) כדי להעפיל לדרגה השניה. הקוקילפטילה מבסוט מאד.

את ה”ניירות הישנים“ שהיו באחת התיבות הם משליכים (אף-אחד מהשחקנים לא טרח לרשום אותם ברשימת-ציוד שלו אז הנחנו שהדמויות פשוט לא חשבו שהם חשובים מספיק - האמת היא שהיו שם כמה מגילות הגנה ודברים שווים כאלו, אבל חפיף), אבל את המכתב המסתורי עם הסמל האפילו-יותר-מסתורי הם שומרים גם שומרים. כל כמה זמן אחד מהם מציץ בו בנסיונות חוזרים ונשנים להבין מה הוא בעצם אומר. שום-דבר לא נראה להם מוכר חוץ מהכתובת: סילברשור.

סילברשור היא עיירת-נמל באזור, וטר מפטיר שהוריו - שעזבו את הבית לאחרונה לטובת איזו הרפתקאה סודית - נסעו דרך סילברשור ושזה לא כל-כך רחוק ושאולי כדאי גם להם ללכת לשם. בתור הרפתקאה. גינזו מסכים בלב-חפץ וגם לופטיק חושב שזה רעיון טוב, אבל אז הילדים צריכים ללכת והסשן נגמר.