מתוך יומנו של ג'וזף קלאוס:
12/1/08
נאום תודה. תמיד טוב שיש אחד בנמצא.
תודה! תודה! תודה לחברי האקדמיה שבחרו ביצירתי “יער מכושף, אוגר וקוקיה” ליצירה הגדולה ביותר שנכתבה במאה ה-21 עד כה! כבוד הוא לי להיות ברשימת מועמדים כה מכובדת. הרשו לי בקצרה להודות למספר אנשים שעשו אותי למה שאני היום: המלחין הרענן, החדשן, המפורסם והמוכשר ביותר שקם עד עצם היום הזה באוסטריה. ובעולם כולו.
כשהתרוצצתי כילד קטן ומחונן ביערות הכפר הקטן שליד וינה ידעתי שמשהו בי מיוחד, שמטעני הגנטי משובח יותר מאלו של ילדי השכנים שסירבו לשתף אותי במשחקיהם. יום יבוא, ידעתי, ואבין מדוע נועדתי לגדולה.
חיטוט שגרתי באלבומי התמונות בעליית הגג הוביל אותי לתמונה ששינתה את מסלול חיי. התברר לי שאביו של סבו של בן דודה מדרגה שנייה של אימי הינו אלבן ברג הגאון, אחד מאבות האסכולה הוינאית השנייה ומחלוצי המוזיקה המודרנית הא-טונאלית.
זה כמובן היה סימן מאלוהים.
הקדשתי מייד את חיי לשמיעת כל פועלו של ברג. ניסיון זה הוביל למיגרנות קשות לי למשפחתי ולונדליזם אכזרי מצד שכניי לכפר. החלטתי שבמקום לנסות ולשמוע את יצירותיו, אכתוב יצירות משלי! עשרות שנים עברו מאז הייתה המוזיקה הא-טונאלית אהובה בעולם. קיבלתי על עצמי ללמד את אזרחי המאה ה-21 מוזיקה אמיתית מהי.
בית הספר הגבוה למוזיקה בזלצבורג שמח לקבל אותי לשורותיו, ובכל יום, כשהלכתי נרגש לשיעור באולם קלאוס (שנתרם ע“י אבי - בצירוף מקרים מוזר - חודשים ספורים לפני קבלתי לבית הספר) הרגשתי את כשרונו של אלבן ברג פועם בעורקיי. מכאן הדרך לגדולה שהגיעה לי משחר ימי הייתה קצרה. אלוהים נותן אגוזים לאלו שאין להם שיניים, אבל מאכיל פיסטוקים גם את בעלי התותבות. עשיתי מעשה ברליוז, וכתבתי את יצירתי הגדולה לתחרות, שהזכייה בה תהפוך אותי בוודאי לאדם עשיר ומאושר אף יותר משאני כיום.
מרוב התרגשות שכחתי להודות. תודה לך, אלוהים, שהכרת בחוכמה, בכישרון ובאצילות הנפש של אחד מבניך, והראית לכל השאר שכל השנים הללו הוא באמת היה שווה יותר מהם.
15/1/08
איחרתי לשיעור “הרמוניות של ימי הביניים”, השעון לא צלצל. הגיע הזמן להתיישב ולכתוב את היצירה הגדולה של המאה ה-21. העולם מחכה.
ערכים שהענקתי לעולם: ברג, אלבן, וגינלית, טאם טאם טאאאםםם!!!!
ערכים שהענקתי לאחרים את הזכות להשתמש בהם: זיג-מן, מלחמת האור בחושך, עשבים שוטים, פולניות, פמיניסטית
