אולי אלו הם המדעים על פי החלוקה שהיתה נהוגה באוניברסיטאות בימי הביניים:
שלושת מדעי הרוח (בלטינית טריויום, ומכאן המילה “טריויאלי”):
- תחביר
- לוגיקה
- רטוריקה
ארבעת מדעי הטבע (בלטינית קואדריויום):
- אריתמטיקה
- גיאומטריה
- מוסיקה
- אסטרונומיה
לא אולי ולא בטיח
אני לא בטוח שצריך את ה“אולי” הזה. בד“כ מתייחסים אליהן בתור “החכמות החיצוניות” או אפילו “שבע החכמות החיצוניות”, בהתחלה מתוך קונפורמאציה עם החלוקה היוונית ואח”כ עם “שבע” במשמעות “הרבה”. במסכת סוטה, מ“ט, ע”ב, רשום: “וארור אדם שילמד לבנו חכמה יוונית”, אבל כבר הסבירו הריב“ש והמהר”ל שהכוונה לאיסור התרבות היוונית ובכך התירו את החכמות החיצוניות ואף עודדו אותן, שמתוך בקיאות ישראל בהן נעשה מוניטין טוב לאלוהי היהודים בעיני הגויים.
— אב-בלי-יעל 2006/06/27 05:26
שבע?
אולי מגיעה בוקסה מיוחדת למספר שבע שמופיע כל-כך הרבה פעמים בטקסט?
— אב-בלי-יעל 2006/06/27 05:38
בנוגע לשאלה האם חז“ל החזיקו ממתימטיקה, רציתי להביא מפרקי אבות: “ר' אליעזר בן חסמא אומר: קינין ופתחי נידה הן גופי הלכות, תקופות וגימטריאות - פרפראות לחכמה”. מקובל לחשוב שהמילה “פרפראות” באה במשמעות של משהו שולי, בלתי חשוב, אולם פרופ' בר-אילן (מאוניברסיטת בר-אילן, אין קשר משפחתי) מסביר שהמילה “פרפראות” היא כנראה מהיוונית, במשמעות של “הכנה” או “דרישות מוקדמות”. תקופות - חישובים של לוח השנה, גימטריאות - מציאת משמעויות נסתרות במילים באמצעות מניפולציות מתימטיות.
— גדזוקוס ארכיליסטימוס 2006/06/27 18:29
