לא שיחקנו הרבה מאד זמן (בדיוק שבעה שבועות) בגלל הערב של חמון וביום ה' יש לילדים איזה משהו אז שוב שיחקנו ביום ג'. ולמרות שדיברנו על זה מראש, כשהילדים הגיעו הם שוב אמרו לי שהם חייבים לזוז מוקדם. אין זמן לכלום בסשנים הקצרים האלה וזה קצת מכניס אותי ללחץ. אין יותר זמן לשבת ולהסתלבט כי “אוטוטו אנחנו הולכים” ואני רוצה לדחוף לזמן הקצר הזה לפחות איזשהו שבריר עלילה כדי שהמשחק לא יתייבש וימות.

בכל-אופן, הילדים נמצאים בפונטרדאן, הם ישנו, הבריאו, מכרו את האוצרות שהם מצאו במכרה הגמדי הנטוש ועכשיו יש להם הרבה מרץ והרבה כסף. לופטיק מחויב להפריש מעשר לגילדת הגנבים והוא מחליט – בלב כבד! - לא לנסות לרמות את סמיטליק שוב. גינזו מחליט להפריש מעשר לכנסיה כאות תודה לליוניר שריפא אותו. רק טר יושב על ערימת הכסף שלו ועולץ. חכו חכו, לפני שהמשחק ייגמר אנחנו עוד נראה אותו תורם כל גרוש שיש לו לטריסמגיסטוס.

כשלופטיק הולך להרים את תרומתו לגילדה הוא מדבר קצת עם סמיטליק, מבקש ממנו לשים לו עין על הכסף (שירות שהגילדה מעניקה לכל חבריה בשמחה) ומספר לו שהוא והחברים שלו רוצים לצאת לסילברשור. סמיטליק מהנהן בהבנה וכאילו בניגוד לשיפוט-דעתו הבריא מספר ללופטיק שחבר טוב שלו, בר-נש בשם פיקו, מתכנן לצאת לסילברשור בזמן הקרוב. אם לופטיק וחבריו רוצים, הוא מוכן להציג אותם בפני פיקו הערב בפונדק. לופטיק מקבל את ההצעה בשמחה ורץ לדווח לחבריו על ההתקדמות.

השלושה מתדיינים בינם לבין עצמם באיזו דרך מועילה הם יעבירו את הזמן עד הערב כשלופטיק נזכר, לבקשתו של גינזו (או של חמון, ליתר-דיוק), באיזו מאורת-הימורים מפוקפקת ובלי לחשוב פעמיים הם רצים להמר. הם משוכנעים שהם הולכים להרוויח הרבה כסף. במאורה משחקים משחק מאד דומה לקראפס (הימורי קוביות בקאזינו) אבל עם קוביות בנות ארבעה צדדים שעשויות מפרקי-אצבעות של אנשים מתים, ומאחר שיש לי שפע של קוביות בנות ארבעה צדדים אנחנו עושים מקום על השולחן ומתחילים לשחק.

אם האימהות של הילדים קוראות את זה, ואני מקווה מאד שהן קוראות, אז שידעו שיש פה בעיה. הילדים אוהבים להמר. ממש אוהבים. הם כל-הזמן מדברים על “רק עוד הימור אחרון ודי” מתוך איזו אשליה מתוחכמת של שליטה-עצמית, זה ממש מעורר רחמים, וככל שהם מפסידים יותר כך הם מהמרים יותר. באמת, יש פה צרה צרורה שרק מחכה להתפרץ.

אחרי שאני מנקה אותם יפה יפה מכמה קילוגראמים עודפים של זהב, הם הולכים לפונדק לחכות לחבר של סמיטליק. יש להם איזו שעה לחכות, אז כדי שלא ישעמם להם הם מזמינים נרגילה עם עשב הוביטי משובח. טר מתמסטל בפעם הראשונה בחיים שלו והחגזר משחק את הסוטול בכשרון-טבעי מובהק. הוא מתבונן באף הבולבוסי של גינזו ומגלה בו עולם ומלואו, לחדוות כולם - ואז, כששלושתם בשיא הסוטול, מגיעים לפונדק סמיטליק והחבר שלו (שאת שמו הם לא מצליחים לזכור).

לופטיק, שכבר התפדח מספיק מול סמיטליק, מזהיר את טר לא להסתכל לו על האף, אבל כששלושת המסטולים מגיעים לשולחן אף-אחד לא יכול להתעלם מהחוטם המחודד שלו. טר מתחיל למלמל כל-מני דברים ולבסוף מחליט ללכת לשטוף את הפרצוף. גינזו אומר משהו על אפים והחבר של סמיטליק אומר בחזרה משהו על אפים של גמדים ולפני שמישהו מבין איך זה קורה גינזו כבר קופץ ומתחיל לקלל ולאיים ולעשות בושות. רק בהשפעתו של לופטיק הוא נרגע והולך גם לשטוף פנים. לופטיק נשאר לבדו מול סמיטליק הזועם. הוא מתנצל ומסביר שהם מסטולים, אבל סמיטליק פשוט גוער בו על ההחלטה להתמסטל לפני פגישה כל-כך חשובה, פונה אל החבר שלו, אומר: “אתה רואה בעצמך על איזה חומר-אנושי מדובר. אם אתה רוצה, קח אותם איתך, אם לא, זרוק אותם לגובלינים. לי לא אכפת כך או אחרת“ ויוצא בכעס מהפונדק.

החבר של סמיטליק נראה דווקא רגוע. הוא מחכה שטר וגינזו יחזרו, מחייך אליהם, מציג את עצמו (שמו פיקו, כפי שכבר אמרנו, והוא הרפתקאן, כפי שניתן היה לנחש) ושואל אותם אם הם רוצים להצטרף אליו למסע לסילברשור. הוא מבהיר להם שאין לו ולחבורה שלו זמן לעשות בייביסיטר, אבל שכל זמן שהילדים לא יסתבכו להם בין הרגליים הוא מוכן שהם יתלוו אליו.

הילדים מסכימים וקובעים איתו למחרת, עם הנץ החמה, מחוץ לפונדק, ואז בלאו-הכי הם כבר צריכים ללכת והסשן מסתיים.