שבוע שעבר לא שיחקנו כי לא היה זמן, אבל קבענו ליום ו' שאחריו.

החבורה קצת מזועזעת מהמפגש עם הדרקון והרוכב - רוכבי דרקונים לא נראו בארץ זה עידן ועידנים - וכולם מנסים לנחש מה הוא רצה ולאיפה הוא עף, ומאיפה. הכיוון הכללי היה פונטרדאנה, אבל קשה מאד לנחש, ובין ניחוש אחד למשנהו החבורה כבר נכנסת לפאתי סילברשור והילדים נפרדים מהחבורה של פיקו. אחרונים נפרדים גינזו וסאנצ'ז. לופטיק, או השחקן של לופטיק (קשה לפעמים להבדיל) מעמיד פנים שנכנס לו משהו לעין.

פיקו אומר משהו על זה שהסירה שלוקחת אותו ואת החבורה שלו יוצאת רק בעוד כמה ימים ושהוא מתעתד לבלות אותם באכסניה סמוכה, אז אם הילדים זקוקים לעזרה הם מוזמנים להתדפק על דלתו.

הים הגדול ששוכן במערב פורץ אל תוך היבשה בלשון-ים עצומת מימדים. במקום טוב במקום טוב על חוף הלשון הזו שוכנת עיירת נמל צפופה למראה בשם סילברשור.

אל תתנו למראה המרופט לשטות בכם. סילברשור היא אחד ממרכזי העצבים הראשיים בממלכה, ורק בעלי חכמה מעטים מעלים על דעתם כמה דברים מעניינים עוברים דרכה כל יום. מספרים שאחד ממחפשי-הגביע ביקש פעם לקנות בית בסילברשור, וכשבעל-הבית שאל אותו מה עם נדר החיפוש שלו הוא השיב: “אם הגביע הזה באמת כל-כך חשוב, הוא יעבור בסופו-של-דבר בסילברשור”.

גם בימים כתקנם, כשמגיעים לכאן בעיקר מלחים וסוחרים שמשנעים מטען רצוא ושוב, סילברשור מלאה באנשים, אבל כרגע היא ממש הומת-אדם. כאילו כל העולם ואחותו נמצא בדרך לאנשהו. הילדים מחליטים שהם צריכים לפוש מעט, אז הם נכנסים לפונדק הראשון שנקרה בדרכם: “הקיפוד המשהק”.

בתחילה די מתעלמים מהם, אבל ברגע שטר מניח קצת זהב על השולחן הגישה משתנה מהקצה אל הקצה. המוזג ובעל-הבית, גבר גבוה ובריא-בשר בשם אורלין שקודקודו העצום מצמח אניצים ארוכים בצבע הפשתה, קולט באחת שהגיעו לפונדק שלו שלושה פריארים עשירים. הוא מציע להם מיד חדר פרטי לאכול בו, מעמיס לפניהם מעדנים ומגדנות כיד המלך, ממלא ספליהם שיכר ובאופן כללי דואג לכל מחסורם תמורת סכומים לא מבוטלים, אותם הוא רושם בחדווה בפנקס שלו בזה אחר זה.

אין מה לדבר, אלו הם החיים היפים. הקוקילפטילה אפילו מחליט לפנק את הדמות שלו במפגש חפוז עם זונה. כך קורה שלופטיק, בן הארבע-עשרה, שואל את אורלין בנון-שאלאנטיות מה עם קצת בידור מהמין הנשי. הלה ממהר להציע לו כל-מני קומבינאציות ואפשרויות, כשהוא מתעקש שבחורה אחת לא תספיק לגבר גדל-ארנק כלופטיק.

לופטיק, אגב, מציע לחבריו להצטרף, אך הם מסרבים. הגמד גמד, וגם צעיר מאד, וגם מתבייש להראות את התחת (מסיבות שנסקרו בעבר), אז חמון מחליט שגינזו לא בעניין, אבל החגזר דווקא די מתלהב מהרעיון. ובאמת, טר כבר בן חמש-עשרה, והוא מאד מפותח לגילו, והוא במין מסע התבגרות שכזה, זה הגיוני… אבל מה תגיד אמא? אני מזכיר לחגזר שטר בא ממשפחה מאד מסורתית. שלמרות שבא לו, הוא יודע שהמעשה הנכון הוא לחכות עד לחתונה. להשאר טהור. לא לאבד את בתוליו לזונת-נמל. החגזר שוקל את האפשרויות ומחליט שטר - כמו סופרמן - נשאר נאמן לאופי הנחנחי שלו¹⁾.

בסוף לופטיק מקבל מפתח לחדר מס' 4 בפונדק, שם יצפו לו - בעוד כרבע שעה - שתי הזונות המשובחות ביותר שאורלין יצליח למצוא בהתרעה קצרה כזו. כדי להשאר נאמן למשחק אני מושיב את הקוקילפטילה מול המחשב שלי עם תמונות של בחורות ערומות ואומר לו לדמיין בעצמו מה בדיוק קורה שם ולחזור מתי שנראה לו. אני חוזר לשחק עם חגזר וחמון ואחרי שלוש דקות וחצי לופטיק חוזר לחדר עם חיוך אדיר על הפרצוף. שלוש דקות וחצי. ראו הוזהרתן.

אחרי שהילדים טיפלו בכל הדברים החשובים, הם מתחילים לחטט ולחקור. כפי שכבר אמרתי בעבר, הם מתייחסים למשחק כאל משחק מחשב. כל דבר הוא רמז. כל דמות שהם פוגשים עשויה למסור להם מידע בעל ערך, אבל הם לא יודעים עוד מה הם רוצים לדעת, אז הם מנסים את כל האפשרויות בכל-פעם שהם פוגשים מישהו. עכשיו יש להם את אורלין, והם שואלים אותו אם הוא יודע משהו על “בועת גלוסטר” - ואורלין מושך בכתפיו במבוכה; או על “ציידי לויתנים” - ואורלין מודיע להם שלויתנים יש רק בים; או על “דארלית' הינטרבון” - וכאן אורלין זוקף את גבותיו בענין.

“דארלית'? אני לא מכיר שום דארלית', אבל הינטרבון דווקא כן. דאגוברט הינטרבון קוראים לו. כולם מכירים אותו. מר הינטרבון. כן. כן. הוא איש חשוב מאד כאן, בסילברשור. הרבה כסף. הרבה סודות.”

“ומה עושה מי שרוצה אולי להיפגש עם ההינטרבון הזה?” מצייץ גינזו באוזני אורלין.

“בשביל המחיר הנכון”, מזמזם לו אורלין בחזרה, “אולי אני אוכל לסדר משהו. תן לי לבדוק.”

אורלין חוזר כעבור כארבעים דקות ואומר שהוא דיבר עם מישהו שעובד בשביל מר הינטרבון ושהוא סידר להם ראיון אצלו למחרת בבוקר. אני שואל את הילדים אם הם רוצים ללכת לישון, אבל שלושתם מביטים בי במבט מתחנן ושואלים אם יש בעיר הזו הימורים. אמהות, שימו-לב, אני התרעתי בפניכן על הבעיה.

בכל-אופן, אורלין שמח מאד לכוון אותם למאורת הימורים של ידיד שלו בה הם מפסידים כמה מאות ג'י-פי במשחק בלק-ג'ק של ממש. נוסח לאס-ווגאס. בדרך חזרה ממאורת-ההימורים אל הפונדק, גינזו ולופטיק מקבלים תחושה חזקה שעוקבים אחריהם. זה לא באמת מפתיע בהתחשב בזה שכבר מזמן אין נפש חיה בסילברשור שלא יודעת שהגיעו לעיר שלושה ילדים משונים ששואלים על בועות ולויתנים ומחפשים את הינטרבון, אבל את הילדים זה עדיין מדאיג. מדאיג אפילו יותר כשטיפוס מגויד וקישח למראה מפציע מאחורי גינזו ומלטף ממנו את תרמיל הגב שלו במיומנות כזו שלופטיק כמעט מתחיל למחוא-כפיים.

האדרנלין שמשתחרר כתוצאה מהמפגש הבלתי-צפוי הזה מנקה את ראשם המעורפל של הילדים וממריץ אותם לכדי מרדף נמרץ, אבל הגנב מכיר את רחובות סילברשור היטב. הוא משתחל אל תוך סמטה צרה ובתנועה חתולית מטלטל את עצמו עד לגגו של אחד הבתים. משם, ובזמן שלופטיק כבר מתחיל לטפס אחריו, הוא תוקע ספרינט מגג לגג עד קצה הסמטה ומשם הוא מדלג מין דילוג נחשוני מעל לרחוב הבא.

גינזו מביט בו בצער גלוי. הוא רואה את הזהב והציוד שלו מתרחקים מעבר להישג ידו הקצרה והדבר ממלא אותו תוגה נוראית. יותר מכל חבל לו על מרחבא, מטה האנרציה הקסום שהוא מצא בסוף הסשן הרביעי, שנמצא בתוך התיק שלו. ואז מגיעה ההברקה. למען ההגינות, שוחחנו כולנו יחד על המצב העגום וגולה היתה זו שעלתה על קו המחשבה הזה, אבל גינזו הוא זה שיודע גמדית. הוא מתנער, ובדיוק בזמן שהגנב נמצא בין שמים וארץ הוא מרביץ שאגה בגמדית צחה לאמור: “עצור!”

מרחבא עוצר מיד, בעקבותיו עוצר גם התרמיל, ואחריהם עוצר - רק לרגע - גם הגנב המסכן שנושא את התרמיל על גבו. ואז כח-המשיכה תובע את שלו והגנב צונח מרחק של שתי קומות וחצי ישר אל תוך הרחוב המרוצף. נשמעת חבטה עמומה ואז הגנב מתחיל ליילל אודות רגל שבורה או משהו כזה. התרמיל ממשיך להטלטל באוויר, תלוי מהמטה שבתוכו, עד שגינזו נעמד מתחתיו ופוקד בגמדית “המשך”. אוח, איזה חפץ-קסם מצוין!

• זאזאת מתוודה
• יטאמידוס מגיע אליהם
• פגישה עם דאגוברט
• מגלים לפיקו

~~DISCUSSION~~