הערה
(בלתי אפשרי, אין מספיק נשים שהן גם מתאימות וגם רוצות. ולפני שתקום צעקה מפי הפימיניסטיות, לא הכוונה שיש פחות נשים מתאימות ומוכשרות מגברים, אלא שהתרבות ואופי הנשים (שלהן חמישית מכמות הטסטסטורון מלגברים - והן מתנהגות בהתאם) לא יוצרים מספיק נשים שרוצות.)
תשובה
כמו הרבה מהחוקים המוצעים כאן, ברור שהדברים אינם יכולים להיעשות מהיום למחר. המטרה היא להגדיר את הכיוון, את הדרך, את היעד. הטענה שאין מספיק נשים שרוצות, זו טענה מופרכת. יש הרבה נשים שרוצות, אבל חוסמים להן את הדרך. אין קשר בין הרצון של אישה להתקדם לבין טסטסטורון. עובדה היא שבארצות סקדינביה יש כמות שווה של שרים ושרות בממשלה.
הערה
מיותר. אין טעם לעגן בחוק את כמות נבחרי הציבור מחתך אוכלוסיה מסויים. בשביל זה יש בחירות, וכל ציבור יבחר לפי ראות עיניו.
הנימוק שהעלאת לא נשמע סביר. אפשר להחיל אותו על כל אפליה. אפשר לטעון שאין טעם לנסות לעודד שוויון באוניברסטאות כי במילא הן מבוססות על הישגים, או על דירקטורים ציבורים, כי הם נבחרים על ידי החברות וכו' וכו'. אבל בתכל'ס, מדובר על אפליה, אפלייה שהיא חלק מהותי מהאופן שבו החברה מתפקדת. מעבר לכך, יש לזכור שבמצע מדובר על חוקים שהם מה שהיינו רוצים לראות, מעין אוטופיה. אני לא חושב שיש מישהו שחושב שיש סיכוי שגם אם המצע הזה ישמש כבסיס למפלגה שאכן תגיע לכנסת, היא תוכל להעביר ולו פסיק מכל החוקים כאן. אך הגדרת היעד הזה מגדירה את האידאלים של המפלגה. אני אישית, מאוד בעד השוואת מספר חברות הכנסת. בתור התחלה, אני אתמוך בהשוואה של מספר הנשים והגברים שיהיו מועמדים לכנסת מטעם המפלגה כאן. אם וכאשר תקום. — רם-און אגמון 2006/07/29 01:23
