“אור ממשי” הוא השם הזמני שנתתי לדרך אחרת בה ניתן לחוות אור.

לילוש יודעת לעשות את זה (היא מעבירה את הגוף שלה, יחד עם נספחים, דרך יצור תבוני, אל האור שמאיר בו באותו זמן. ממון הצליח לעשות את זה לגבע, על “האני” האימתני שלו, בעזרת משפט ושטר כסף.

כשחווים את האור מבפנים, עם הגוף, הוא מפסיק להרגיש כמו חוויה אינסופית ושלמה והופך למשהו דומה יותר לעולם המוכר, למרות שלפעמים הוא שונה ממנו בצורות ביזאריות (או נעשה קונקרטי באופן מוקצן). כך האופניים של לילי הפכו ל“פניים” והדשא השפריץ עליה זרע, בזמן שגבע התקיים בעולם שכולו גושי כסף.

בחוויה הזו, כל מקטעי האורות של יצורי התבונה השונים מתחברים לעולם אחד, בו ניתן לנוע פיזית בין יצורי תבונה שונים שמאירים, או שמאירים בפוטנציאל, באור הרלוונטי.

מבפנים, אי-אפשר לשנות את הסצנה דרך פרטים קטנים, או לגשת למלא הפוטנציאל דרך הפעלה של המשפט, אבל אצילים יכולים להפעיל את הכוחות שלהם - מה שאיכשהו לא מתנגש עם המשפט הידוע “העין לא רואה את עצמה”.

~~DISCUSSION~~