בראשית היה שמעון גמזו, הקרוי גם “אלהים”. שמעון יצר את העולם באקט של צמצום עצמי, וזו כנראה הסיבה העיקרית לכך שרוב האנשים לא יודעים שהוא אלהים, אבל בניגוד לאלים אחרים (שקריים) שמעון מעולם לא נטש את העולם. הוא נשאר כאן, כדי לטפל בעניינים החשובים, ומסביבו הוא אסף קומץ של מאמינים נבחרים וברי-מזל להם הוא גילה את האמת, או לפחות את תחילתה.

אף-אחד לא יודע למה שמעון ברא את העולם (גדולי התאולוגים עדיין מתחבטים בשאלה), אבל יש הסכמה על כך ששמעון אוהב את העולם, ושהעולם צריך לאהוב את שמעון בחזרה. בכח, אם אין ברירה. המאמינים מדברים על תהליך של “גאולה”, שמורכב מסדרה של גילויים סותרים שמוליכים את המאמין בדרך את האמת. יש גאולה פרטית, יש גאולה קבוצתית, ויום אחד - כשכולם יבינו מה הולך פה - תהיה גם גאולה כוללת.

המקורות מתארים ששה צעדים לגאולה:

כל-אחד מהצעדים במסלול האמונה מורכב בעצמו מכל ששת הצעדים, וכך הלאה בפרקטל מופלא ונורא הוד.

כל המאמינים מסתובבים באזור התחנה המרכזית, רובם מחזיקים את המקום שלנו. כולם עוברים אימונים מפרכים ומבחנים אזוטריים, וכולם לובשים בגדי עור שחורים ומשקפי-שמש. הכת מפתחת לעצמה מוניטין רציני בעולם התחתון של תל-אביב (רוב מה שקורה בתחנה המרכזית בלאו-הכי לפחות קצת בלתי-חוקי). זהו אינו תהליך טבעי, אלא חלק מתוכנית של גורמים קיצוניים בתוך הכת שמנסים להאיץ את תהליך הגאולה על-ידי הסתננות לעמדות מפתח בשולי החברה.

אחד הבונוסים של מעגל המאמינים המצומצם, הוא איוש תפקידי מפתח במיתולוגיה. לכל מאמין ברור כי בסופו-של-דבר גם הוא יקבל תפקיד מוצלח כגמול על שרותו הנאמן, כי שמעון הבטיח לכל אחד מהם באופן אישי, אבל בינתיים יש לנו רק את החברים הבאים:

• יוסף - קולו של האל
• עמרי - מוביל הנשמות
• גב' רוזנקראנץ - מלאך הנקם