כאשר אציל מהלך בעולם, הוא מסוגל תמיד להשפיע על העולם מסביבו תחת מגבלות התבונה. ברור גם שאציל יכול להשתמש במלה שלו על מנת לשנות ארוע אל תוך המציאות הדביקה, אך בשני דוגמאות אלו, תמיד האציל נשאר בתוך מגבלות התבונה עצמה.

באם אציל רוצה לצאת ממגבלות התבונה - בזמן שהוא מהלך בתוך עולם התבונה, הוא יכול לעשות זאת אך ורק בתחום ההשפעה שלו. סביב כל אציל יש תחום השפעה (נע בין סנטימטרים למטרים). בתחום זה, הוא יכול לעשות דברים שיוצאים מגבולות התבונה, אך עדיין נמצאים בקשר עם התבונה ולא פוגעים בה.

כך לדוגמא, גבע יכול לגדל אף של חזיר על הבהונות הרגליים של עצמו, ויצורי תבונה מסביב יראו זאת, יביעו דעות כמו - האף הזה מאד יפה לך, או האף הזה לא מתאים לצבע של המכנסיים, לך תעבוד על כך, ולשום יצור תבונה הדבר לא יראה מוזר. כמובן, כשעתיים לאחר מכן המציאות תשלים פערים (ר' המציאות הדביקה), ואותו אדם, כך יסתבר, חי בעולם קצת שונה שבו לא היה קיימים אף של חזיר על רגלו של גבע. ראה ניוטון טעה לדיון בנושא.

השפעות של חוק ומלה הם לפי קבועים - סעיף מקום. השפעות של תבונה הם לפי קבועים - סעיף כוחות, תת סעיף 'טווה מיידי של כוחות'

השפעות החוק, נשארות בעולם התבונה 121 דקות, ואז הן אינן קיימות יותר. השפעות מלה ותבונה, יכולות להתקיים רק בתחום ההשפעה של המלה או התבונה ועוברות מיידית אל תוך המציאות הדביקה.