אצילים לא יכולים לפעול על אצילים אחרים תוך שימוש בכוחות (ראה הזרות של הכוחות), שהרי כוחות הם מחוץ לעולם, רק הופעה של התוצר הוא זה שקיים בעולם. עדיין לא ברורות מלא ההשלכות של הבנה זו, אולם אם למישהו יש רעיון, הוא מוזמן להעיר אותו כאן.

זו דרך, שבמהותה היא בעייתית.

כח לא פועל על כח - הן בעדו או כנגדו. רק דברי/יצורי תבונה מסוגלים להכיל פעילות של כח על עצמם.

לפיכך פעולה של אציל על אציל אחר, תמיד תפעל על הצד התבוני שלו. אין אפשרות להתנגד לכך. חשוב לזכור שכרגיל, הפעולה ברמת הכוחות אינה נתנת להגדרה מלאה על ידי האציל התוקף (כי בעיית ניוטון טעה נכונה גם פה). האציל התוקף רק יכול לדרוש שינוי מסוים, והשינוי הזה יקרה עם כלל המציאות נמתכת על מנת להכיל את זה.

אין אפשרות להגנה על ידי ספיריט או כל דבר דומה.

האציל המושפע, מושפע. אין לו דרך להמנע מכך. אולם במשך 121 דקות, הוא מודע לשינוי זה, ובהתאמה, אם בכוחו, הוא כמובן יכול לבצע שינויים המתאימים על מנת לקיים את עצמו או להתקיף את הצד השני.

גם פגיעה מלאה במהותו כיצור תבוני - כלומר הריגת הגוף שלו - אינה מונעת ממנו את אותם 121 דקות של פעולה כאציל. בסוף 121 הדקות, האציל יכיל את מלוא תוצאות השינויים ברמת החלק התבוני שלו.

שמועות בלבד. אבל המקום של המשפחה האהובה איכשהו חוסל ככה. פרטים כלליים ידועים, ב טכס פרחים.

ההדגש כאן הוא שהפעולה היא דרך עולם התבונה. אך הוא עובד על כוחות של האציל. לדוגמא, אפשר לדמיין, שטכס פרחים ימנע מאציל את כוחותיו. ימחק את המקום של החוק שלו או מיני דברים דומים.

ברור מאליו, שאין לספיריט כל יכולת לעזור במקרה זה. ברור מאליו, שעדיין עומדות לאציל 121 הדקות המפורסמות, לבצע פעולות שאולי יעזרו לו לטווח רחוק.

שמועות בלבד. אבל בני אדם והפן יכול לשמש כצורת תקיפה. כנראה בדומה קצת לטכס פרחים אבל שונה ממנו מהותית! גם כאן, לא משנה מה השינוי שקרה, האציל המדובר יכול לבצע פעילות כוחות המשכית, במשך 121 דקות, לפני שהוא מקבל עליו את מלוא המשמעות של השינוי.

באם השכיחו מאציל מידע מסוים (וזה אפשרי לאור העובדה שיכולת הזכרון היא תבונית), אזי במשך 121 דקות, אותו חלק באציל שאינו חלק מהתבונה, יכול ליצור פתרון שיחזיר זכרון זה. לדוגמא, יצור טכנולוגי יכול ליצור צ'יפ, שכאשר האציל של הטכנולוגיה יכנס לתוך מקום כל שהוא (כלומר יצא מעולם התבונה בו הצ'יפ אינו יכול לעבוד), הוא יפעל עליו ויעתיק לתוכו זכרון.

זו כנראה הצורה היחידה שבה אציל יכול לתקוף אציל אחר ישירות. במקום. חשוב לזכור שאציל במקום שלו הוא בעל יתרונות עצומים על זה שזר למקום. כך שבדרך כלל, אצילים ימנעו, באם אפשר, לתקוף אציל אחר במקום שלו. חשוב לזכור שלא מדובר במקום מול מקום (דבר שעונה לחוקי הכוחות ולכן קשה ביותר - אלא לאציל שנכנס למקום החוק של אציל אחר.

חשוב לזכור, שהכנסה כנגד רצונו של האציל למקום החוק של אציל אחר, עונה לחוקי הכוחות ולכן קשה ביותר גם כן.

השפעות אנושיות מלאות פועלות גם על אציל. באם עוזר של אציל א'(אשר אינו מושפע בשום צורה על ידי כוחות האציל) ירה באציל ב' - אציל ב' יכול למות סופית.

השאלה המעניינת היא האם ניתן להפעיל כוחות של אציל מקדימות להמנע מכך. לדוגמא גבע והעור הקשה שלו. אין עדיין תשובה כאן - נושא שצריך לחשוב עליו

נושא זה עדיין לא ברור דיו, אך ידוע שזה קרה לגבע. ממון החזיק אותו בתוך פן וזה עזר לו איכשהו. הנקודה החשובה בדוגמא כאן, זה שהמטרה של אותו מאורע היה לקיחת מידע מגבע. וזה פעל. אין כאן מאורע שניתן לשנות בצורה ברורה במשך 121 הדקות לאחר מכן.

בכל המקרים בהם אציל פועל על אציל אחר, החלק התבוני של האציל תמיד ישתנה (תחת מגבלות העולם הנמתך (ראה ניוטון טעה) ולאיו דווקא ישירות על פי רצונו של האציל.

הגדרות: האני - גבולות התבונה באציל.

האנושי - גבולות האציל בתבונה.

בהרחבה: האני הוא - עד כמה המחוקק הצליח למשוך את האובייקט התבוני, אל מחוץ לתבונה, אל תוך אזור המחוקק, והעצים אותו תוך כדאי כך. כלומר, עד כמה מגבלות התבונה עדיין חלות על אותה השפעה אצילית (או אולי ההפך כמובן). האני מגדיר לפיכך את הגבול של התבונה במהותו של האציל. אותם גבולות שבהם היותו תבוני עדיין קיימת גם כאציל. (בניגוד לאנושי, שם אנושי מגדיר את גבולות האציל בהיותו תבוני).

הערה: ישות מוצמתת שהפכה לאציל, מכילה ברמת התבונה את חלקיה המוצמתים. אולם האני שלה, מכיל את מגבלות התבונה.

מסקנות: כאשר אציל מותקף על ידי אציל אחר, כל עוד הוא שומר על רמת כוח שמתחת לזו של האני, הדבר נעשה ברציונליות של התבונה. פעולה מעבר לגבולות האני תגרום לאבוד התבונה בהתאמה.

מסקנות בעברית פשוטה (למאותגרים מורכבות שביננו): אם עשו פעולה כל שהיא (כולל מוות/הרדמה וכדומה) - עדיין החלק האצילי ינהג מתוך תבונה מלאה, כל עוד הכוחות המעורבים לא עברו את האני. באם הכח המדובר עובר את גבולות האני - אזי החחלק האצילי מאבד את תבונתו. כלומר שחקן יוכל להמשיך ולהתשמש בכוחותיו גם כשפגעו בו, כל עוד רמת הכוחות לא עוברת את האני. אם היא עוברת את האני, העולם ימשיך לשחק את אותו אציל במאבקיו הצודקים. לרוב, העולם ידאג לכך שהאציל יצא מהבעיה חי. העולם במהותו אינו נקמני ומחפש צדק.