בראשית היה שמעון גמזו, הקרוי גם “אלהים”. שמעון יצר את העולם באקט של צמצום עצמי, וזו כנראה הסיבה העיקרית לכך שרוב האנשים לא יודעים שהוא אלהים, אבל בניגוד לאלים אחרים (שקריים) שמעון מעולם לא נטש את העולם. הוא נשאר כאן, כדי לטפל בעניינים החשובים, ומסביבו הוא אסף קומץ של מאמינים נבחרים וברי-מזל להם הוא גילה את האמת, או לפחות את תחילתה.

שמעון הוא התגלות ישירה של הכח הראשון, בעל הכחות כולם, המכיל את הצד הנראה ואת הצד הנסתר. מהצד הנסתר צמחו ששת השורשים (ארץ ושמים, שמש וירח, אוויר ומים) שבהתגשמות מלוא האפשרויות שלהם טמון הכח כולו. השורש השביעי, העומד, הוא כח האין-סוף שמקביל בתורו ליום השבת אחרי ששת ימי בראשית. הוא הנצחי, שתמיד היה ותמיד יהיה ועליו נאמר “ורוח אלהים מרחפת על-פני המים” (בראשית, א', ב').

כשהשורש הזה יוצא מחוץ לששת השורשים האחרים, ובכך יוצא מן הכח אל הפועל, ומן הנסתר לנגלה, שם הוא נקרא שמעון גמזו. או העולם הפיזי. או התבונה. תלוי את מי שאתה שואל.

בכל מקרה, ברור ששמעון הוא זה שיצר את התבונה המקורית (ה“אנויה” היונית), הקרויה גם “אמת”. אמת היתה חביבתו הגדולה של שמעון, עד שקנאת המלאכים דחפה אותה להסתתר, או להכלא (הדעות חלוקות) ולהתבטא בתור התבונה שאנו מכירים היום. כדי להציל אותה, שמעון לבש דמות של אציל פשוט וירד אלינו כשהוא מרעיף עלינו מזיוו.

יש מי שאומר ששמעון כבר הציל את התבונה, ושמאז העולם שלנו הולך ומתפרק, ויש מי שאומר שהוא מציל אותה בכל רגע ורגע מחדש, ושהזיווג השמימי בין הבת לאביה הוא שמקיים את העולם הזמני הזה. כך או כך, ברור שרק המאמינים יזכו לשרוד את הקטקליזמה המתקרבת ולשרת את שמעון לנצח בעולם שכולו טוב.

אף-אחד לא יודע למה שמעון ברא את העולם (גדולי התאולוגים עדיין מתחבטים בשאלה), אבל יש הסכמה על כך ששמעון אוהב את העולם, ושהעולם צריך לאהוב את שמעון בחזרה. בכח, אם אין ברירה. המאמינים מדברים על תהליך של “גאולה”, שמורכב מסדרה של גילויים סותרים שמוליכים את המאמין בדרך אל ה“אמת”. יש גאולה פרטית, יש גאולה קבוצתית, ויום אחד - כשכולם יבינו מה הולך פה - תהיה גם גאולה כוללת.

המקורות מתארים ששה צעדים לגאולה, במקביל לששת השורשים:

כל-אחד מהצעדים במסלול האמונה מורכב בעצמו מכל ששת הצעדים, וכך הלאה בפרקטל מופלא ונורא הוד.

כל המאמינים מסתובבים באזור התחנה המרכזית, רובם מחזיקים את המקום שלנו. כולם עוברים אימונים מפרכים ומבחנים אזוטריים, וכולם לובשים בגדי עור שחורים ומשקפי-שמש. רובם חיים לפי הפילוסופיה השמעונית, שהיא פילוסופיה אנטינומיאנית ביסודה, עם נגיעות גנוסטיות חזקות.

הכת מפתחת לעצמה מוניטין רציני בעולם התחתון של תל-אביב (רוב מה שקורה בתחנה המרכזית בלאו-הכי לפחות קצת בלתי-חוקי). זהו אינו תהליך טבעי, אלא חלק מתוכנית של גורמים קיצוניים בתוך הכת שמנסים להאיץ את תהליך הגאולה על-ידי הסתננות לעמדות מפתח בשולי החברה.

אחד הבונוסים של מעגל המאמינים המצומצם, הוא איוש תפקידי מפתח במיתולוגיה. לכל מאמין ברור כי בסופו-של-דבר גם הוא יקבל תפקיד מוצלח כגמול על שרותו הנאמן, כי שמעון הבטיח לכל אחד מהם באופן אישי, אבל בינתיים יש לנו רק את החברים הבאים:

• יוסף - קולו של האל
• עמרי - מוביל הנשמות
• גב' רוזנקראנץ - מלאך הנקם