פיצלתי את הערך הזה בין הערך חמור בן-אתונות והערך בין השמשות.
— אב-בלי-יעל 2006/07/17 15:15
“השכים אברהם בבקר ולקח את ישמעאל ואת אליעזר ואת יצחק בנו עמו וחבש את החמור הוא שרכב עליו אברהם הוא החמור בן האתון שנבראת בין השמשות שנ' וישכם אברהם בבקר, הוא החמור שרכב עליו משה בבאו למצרים שנ' ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור, הוא החמור שעתיד בן דוד לרכוב עליו שנ' עני ורוכב על החמור” (פרקי דרבי אליעזר פרק ל)
החמור הוא כוכב-על בספרות האגדה, ובמיוחד שלושה-חמורים-שהם-אחד: החמור שאברהם חבש לעקידת יצחק, החמור שהרכיב עליו משה את משפחתו, והחמור שעליו ירכב המשיח כשיכנס לירושלים דרך שער הרחמים. אם החמור הזה נולד לפני זמנו של אברהם והוא עתיד לשאת את המשיח דרך שער הרחמים, לא פלא שהוא מופיע גם אצל ביאליק. חמור שכזה לא נולד אתמול. הוא גם בא ממשפחה מיוחסת - האתון, אימו של החמור, היא לא אחרת מאשר האתון של בילעם, שראתה את המלאך ואז התחילה לדבר. זה היה ייעודה של האתון, מאז שנבראה על ידי אלוהים באופן אישי ביום השישי של הבריאה, קצת לפני קבלת שבת.
חז“ל האמינו שהניסים נדירים מאד בתורה, ושכל אחד ואחד מהם דרש תכנון מוקדם כבר מימי בראשית:
“והקשה על זה בעל התלמוד והתניא: עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן: באר, מן, וקשת, כתב, ומכתב, ולוחות, וקברו של משה, ומערה שעמד בה משה ואליהו, ופתיחת פי האתון, ופתיחת פי הארץ לבלע את הרשעים, רבי נחמיה אומר בשם אביו: אף האור והפרד, רבי יאשיה אומר משום אביו: אף האיל ושמיר. רבי יהודה אומר: אף הצבת.” (פסחים, נד,א)
אף הצבת?! רבי יהודה אמר “צבתא בצבתא מתעבדה”, שהרי כדי לייצר צבת יש צורך ללבן ברזל באש ואז לעבד אותו לצורת צבת, ואיך אפשר להחזיק את הברזל המלובן, אם לא באמצעות צבת אחרת? בימינו היו קוראים לזה “inifinite regression”.
כדאי לפרש את שאר הדברים שנבראו בה”ש?
— גדזוקוס ארכיליסטימוס 2006/06/28 17:24
הכניסיני תחת כנפך,
והיי לי אם ואחות,
ויהי חיקך מקלט ראשי,
קן-תפלותי הנדחות.
ובעת רחמים, בין-השּמשות,
שחי ואגל לך סוד יסורי:
אומרים, יש בעולם נעורים –
היכן נעורי?
למה בין השמשות עת רחמים? כי ברגע האחרון ניחם הקב“ה על האכזריות של העולם שברא, והוסיף לבריאה את הניסים. מאיפה?!
— גדזוקוס ארכיליסטימוס 2006/06/29 16:11
